שבלי הלקט · סימן רנ״ב, ה׳

ובעל המאור כרבינו יעקב זצ"ל סבירי ליה והי לך לשונו השוחט חיה ועוף ביו"ט בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה אוקמוהו רבה ורב יוסף בהשוחט שבא לימלך ומדרמינן לקמן מתני' אהדדי ואמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה איתהפכי לן מתניתין דהשוחט חיה ועוף והוו להו כבית הלל לקולא. דאי אחזרת תריסין קאי ר' יוחנן לומר שהיא המוחלפת לא מתרצי [מתניתין] משום דקשיא דבית שמאי אדבית שמאי השתא ומה הכא דשובכו מוכיח עליו מחמרי בית שמאי גבי חזרת תריסין שאין [שם] שום צד היתר אלא שהתירו סופן משום תחילתן דלא ליתי לאימנועי משמחת יום טוב נמצא שכל טעם ההיתר נתלו בשמחת יום טוב בלבד ולא בדבר אחר לא כל שכן שהיה לו להחמיר אלא ודאי מתני' דהשוחט הוא המוחלפת והוו להו בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא בשמחת יום טוב וכל המשניות כולן כאחת והיינו דאמרינן לקמן וליכסייה בדקר נעוץ דלית ליה וארישא דברייתא קאי דקתני אין שוחטין אותו ביום טוב על מה אין שוחטין ישחוט ויחפור בדקר נעוץ כבית הלל אלמא דמתני' דהשוחט היא המוחלפת ואי אתה יכול לומר דאסיפא דברייתא קאי דקתני ואם שוחטו מדמסקינן בה והא מדקתני סיפא אם שחטו אין מכסין את דמו מכלל דעד השתא מרישא דברייתא קא מקשי ליה מכל זה למדנו דמתניתין דהשוחט היא המוחלפת ואע"ג דמתני לה בבחירתא גבי קולי דבית שמאי שיבושא הוא דאישתבשא ליה מתני' להתנא דהתם כי היכי דאשתבשא ליה מתניתא לתנא דהכא ועל תלמוד ערוך שבידינו אנו סומכין ופלוגתא דרבה ורב יוסף קיי"ל כרב יוסף בשל סופרים [הלך] אחר המיקל וסוגין בכולה מסכת דחיישינן לאימנועי משמחת יום טוב ולאימלוכי לא חיישינן כהאי דתניא בית הלל אומרים מוליכין זה אצל זה והרב אלפסי לא חשש לכתוב מכל זה כלום ואנו תמיהין עליו היאך פסק בחזרת תריסין כבית הלל לקולא וכתב מתני' דהשוחט כצורתה בלא חילוף ובגמרא רמינן להו אהדדי ומתרצינן ומהפכינן חדא מקמי חבירתא עד כאן דברי בעל המאור: