שבלי הלקט · סימן רנ״א, ט׳

ויש לפרש דווקא שנפגמה ביום טוב והא אמרינן אין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו פי' רבינו שלמה זצ"ל דלא כר' יהודה אי נמי בנרצם מעיו"ט ודברי הכל וכן נראה בעיני דבנרצם מערב יום טוב קמיירי ואפי' לר' יהודה דאי כשנרצם ביום טוב ואי אפשר לעשותן לצלות בו מכשירי אוכל נפש הוא ומכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מעיו"ט מותרין לעשותן ביו"ט וכן פי' בעל הדברות ז"ל אין מתקנין את השפוד ואין מחדדין כשנרצם מעיו"ט. והרב ר' זרחיה בעל המאור זצ"ל פי' כאן בשפוד של מתכת כאן בשפוד של עץ ודבר הלמד מעניינו (והאי אין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו) [הכא תנינא לה גבי סכין של מתכת והתם] תנינן לה גבי אין מוציאין את האור לא מן העצים כו' ותקון שפוד של עץ הוא היא החליקתו בסכין ותיקונו וחידודו שוויא מנא הוא ואפי' ר' יהודה מודה. אמר רב יהודה אמר שמואל שפוד שנרצף אסור לתקנו ביו"ט ואע"ג דפשיט ליה בידיה כתב בעל המאור ז"ל שפוד של מתכת שנרצף [נמי] שוויא מנא [הוא] שהריצוף פחיסה וכפיפה כעין שבירה הוא וכדאמרינן התם דרציפינהו מצרף ואפילו ר' יהודה נמי מודה בזה ואע"ג דפליג ר' יהודה בשפוד הנרצם אין הנרצם דומה לנרצף שהנרצם הוא שנעקם במעט והוא הפוך מלשון צרם באזנו כאילו הוא נרצם אבל הנרצף הוא שנכפף לגמרי ומשום הכי מודה ביה ר' יהודה שאסור לתקנו ואע"ג דמיפשיט בידיה.