ובעל המאור כתב אין משחיזין את הסכין וכו' אמר רב הונא לא שנו אלא במשחזת של אבן אבל של עץ מותר ואוקמינא למתני' דלא כר' יהודה מכלל דלר' יהודה מתיר במכשירי אוכל נפש מותר לחדדה אפי' במשחזת של אבן אלא שלא רצה הרב אלפסי ז"ל לפרסם זה הדבר משום דאסיקנא הלכה ואין מורין כן ולפיכך כתב בסכין שעמדה מותר לחדדה ודווקא אפומא דריחיא ואפומא דדיקולא ופירש רבינו שלמה זצ"ל אע"פ שמתמול שלשום התחילה לקלקל ולילך דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה מאתמול סבר לא צריכה אבל נפגמה מאתמול לא הוי שרי דמוכח קלקל שלה והוה ליה לחדדה מאתמול והני מילי דפסקא אגב דוחקא דאי לא טירחא יתירה הוא ואסור. ולי נראה היכא דלא פסקא כלל שוויא מנא הוא ואסור אפי' לר' יהודה שלא היה ר' יהודה מתיר [לעשות פחמים לעשות] כלי ברזל עד כאן דבריו.
שבלי הלקט · סימן רנ״א, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.