ובעל הדברות זצ"ל כתב איכא לאוקמא כר' שמעון ובארזי ואשוחי דאפי' ר' שמעון מודה במוקצה מחמת חסרון כיס ואיכא לאוקמיה כר' יהודה דאית לי' מוקצה ובתיבנא סריא דאית ביה קוצי ולא סתמא הוא. אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה פי' לא בסוכות החג מיירי דעצי סוכה אסורין כל שבעה אלא בסוכה העשויה לצל בעלמא בפסח או בעצרת מאי שנא מן הסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי קא סתר אהלא אמר רב יהודה אמר שמואל מאי מן הסמוך לה מן הסמוך לדפנות ר' מנשיא אמר באיסורייתא. אמר רב יהודה עצים שנשברו מן הדקל בשבת אסור להסיקן למחר ביום טוב ואל תשיבני ביצה. פי' שר' יוחנן היה אומר שבת ויום טוב ביצה שנולדה בזה מותרת בזה ולפיכך היה אומר אל תשיבני ביצה כלומר אל תקשה עלי ממה שאני מתיר ביצה שנולדה בשבת ביו"ט מאי טעמא ביצה כיון דביומא חזיא לגומעה ולא קא שרי לה מר עד למחר מידע ידעי דבת יומא אסירא עצים [כיון] דלא חזו להסקה ביומיא אי שרי להו מר למחר אתו למימר דביומיא נמי שרי ואתמול משום דשבת הוה לא חזו להסקא דחייש שמא יעלה ויתלוש אבל למאן דאית ליה הכנה אסורין משום הכנה שאין שבת מכין ליום טוב וכן כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל. ועצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביום טוב משום הכנה דרבה וכן כתב הרב ר' אלעזר מטול זצ"ל בתוס' יום טוב. אמר ר' יוחנן עצים שנשרו מן הדקל לתנור כו' ותימה לר' יוחנן אפי' נשרו ביום טוב למה אסורין והלא סבירא ליה כר' שמעון.
שבלי הלקט · סימן רמ״ט, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.