שבלי הלקט · סימן רמ״ח, ט׳

ואינו נראה לי לחלק בין נולד למוקצה מאן דאית לי' מוקצה אית ליה נולד ומאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד כדאמר רב נחמן הכא והמקשה אמר קס"ד אפי' מאן דשרי במוקצה בנולד אסור ואסיק ר"נ דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד. ורבא דאסר אוד שנשבר ביום טוב ואמר דאין מסיקין בשברי כלים טעמא משום דסבירי ליה כר' יהודה דאית ליה מוקצה. דהכי אמרינן בפרק נוטל למימרא דרבא כר' יהודה סבירי ליה כו'. עד הכי נמי מסתברא דרבא כר' יהודה ס"ל דדרש רבא אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד ואוד שנשבר ביום טוב אסור להסיקו ביום טוב לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים שמע מינה אלמא מדקא אסר רבא להסיק שברי כלים דייק תלמודא דכרבי יהודה סבירא ליה דאי סבירי ליה כר' שמעון לא היה אוסר בנולד ומה שאסר ליטול אוד מבין העצים לא משום תקוני מנא כדאמר מר דשום תקון לא נעשה בו ואפי' הכי אסור וטעמא משום דלא ניתנו עצים אלא להסקה וכ"ז אליבא דרבי יהודה וש"מ דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד כדאמר רב נחמן עד כאן דבריו. ובסוף מסכתין כתב משקין ושוחטין את הבייתות ואין משקין ושוחטין את המדבריות ואלו הן המדבריות הלנות באפר פי' באחו שהוא מחוץ לחתום וכיון שאינן נכנסות לעיר מסיח דעתו מהן ואין דעתו עליהן וסתם מתני' כר' יהודה דאית לי' מוקצה וקיימא לן כוותיה ביום טוב דסתם לן תנא כוותיה כדאמר רב נחמן בריש מסכתין. בפרק אין צדין מיבעיא לן אם יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת ולא איפשיטא.