ופי' רבינו אפרים זצ"ל דטעמא משום דרב כר' יהודה ס"ל ור' יוחנן כר' שמעון פרק מי שהחשיך וכיון דליתא הלכה כר' שמעון ביום טוב ממילא ליתא דשמואל ור' יוחנן והאי טעמא לא דייק לן דהאי מוקצה כגרוגרות וצימוקים דמיא ולא דמי לפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון דאימור מוכנת הוא דאם כן שמואל ואיתימא ר' יוחנן דקא אמרי טעמייהו הואיל ומתיר עצמו בשחיטה הוה להו למימר טעמא משום דלית להו מוקצה אלא האי מוקצה דברי הכל. ויש מחכמי הדור שפסקו לקולא כר' יוחנן ולא דייק וכן פסק גם רבינו ישעיה זצ"ל דלא ידעינן בפירוש דר' יוחנן פליג עליה דאי ידעינן בפירוש דר' יוחנן פליג עליה הוה פסקינן כר' יוחנן דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכן פסק בעל הלכות גדולות. ועגל שנולדה ביום טוב מותר ואפי' רב מודי דשרי כיון דאית ביה תרתי דמוכן על גבי אמו ומתיר עצמו בשחיטה ודוקא דקים ליה בגויה דכלו לו חדשיו אבל אי לא קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אסור עד ליל שני דקי"ל כר' אליעזר כל שלא שהה שבעת ימים בבהמה הוי נפל הלכך אי לא קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אסור שמא נפל הוא.
שבלי הלקט · סימן רמ״ח, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.