תניא אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר. ירושלמי ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה של ביצה. וספיקה אסור ואם נתערב באלף כולן אסורות ואוקמא רב אשי בספק יום טוב ספק חול ומשום דהוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל. ותניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרין לאוכלן ביום טוב. תנו רבנן כל שתשמישו ביום מוליד ביום וכל שתשמישו בלילה מוליד בלילה ואמרינן כל שתשמישו ביום מוליד ביום [מאי ניהו] תרנגולת ונפקא ממנה לכדרב מרי דאמר רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת ואע"ג דבדק מערב יו"ט ובדק יפה יפה אימור יצאתה רובה וחזרה הואי וכדר' יוחנן דאמר ר' יוחנן בצה שיצתה רובה מערב יו"ט וחזרה מותרת לאוכלה ביום טוב ודוקא בדאיכא זכר [דאי איכא זכר] בהדא לא ספנא מארעא אבל ליכא זכר בהדא אימור מארעא ספנא ואפשר דילדה בליליא:
שבלי הלקט · סימן רמ״ז, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.