ונראה לי לתרץ דאע"ג דאסרי למישחט בין השמשות מותרין למישחט ביום טוב דיום טוב לגבי שחיטה כחול הוי שכך מותר לשחוט ביום טוב כמו שמותר לשחוט בחול וכמו שבמוצאי שבת לחול מותר לשחוט כן נמי במוצאי שבת ליום טוב מותר לשחוט. שבשבת אסור לשחוט משום מלאכה אבל ביום טוב מלאכה זו מותרת כאילו היה חול אבל נר שכבה בשבת נאסר כל היום משום מוקצה וכמו שנאסר בכל היום נאסר גם ביום טוב שלאחריו דקדושה אחת היא וכיומא אריכה דמו וכמו שנוהג איסור כיבוי בשבת כך נוהג ביום טוב שאסור לכבות הנר והעצים כדי לחוס עליהן ואע"פ שהן צריכין לו ביום טוב עצמו. והלכך איסור המוקצה של שבת הוא מושך גם ביום טוב שלאחריו ודווקא כשכבו בשבת שנאסרו משום מוקצה אסורין הן גם ביום טוב אבל אם היה דולקין והולכין בין השמשות של מוצאי שבת מותרין ביום טוב שההדלקה מותרת היא ביום טוב ויום טוב גבי הדלקה כחול הוי וכמו שהן מותרין במוצאי שבת לחול כך הן מותרין במוצאי שבת ליום טוב כמו שאמרתי לגבי שחיטה. כלל הדבר כל שנאסר בשבת משום מלאכה כגון נר הדלוק ובהמה בחייה מותרין ביום טוב דיום טוב גבי מלאכה כחול הוי וכל שנאסר בשבת משום מוקצה נאסר גם ביום טוב שלאחריו למאן דאמר קדושה אחת הן וכיומא אריכא דמי ויפה אמר רב חסדא מחלפא שיטתיה דרב ממאי דפסק הלכה פרק בכל מערבין דשתי קדושות הן ופסק הלכה הוא כדפסק רב בערובין דשתי קדושות הן וביצה שנולדה בשבת שאסורה ביום טוב משום הכנה דרבה וזה ההכנה של רב של שירי פתילה ושמן לא הוזכרו בתלמוד לא בתלמוד דידן כלל כי אם הירושלמי מביא אותה ואפי' אם איתא דרב אמרה הלכה כזו שאמר בעירובין והדר בה מההיא והלכך שירי שמן ושירי מדורה ושירי פתילה שכבו בשבת מותרין ביו"ט דשתי קדושות הן ולאו כיומא אריכא דמו עד כאן נוסח התשובה:
שבלי הלקט · סימן רמ״ז, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.