שבלי הלקט · סימן רמ״ו, ט׳

אמר רב הונא עירובי תבשילין צריך דעת פשיטא דעת מניח בעינן פי' שתהא תחלת כוונתו לערב לעצמו ולערב לאחרים ויזכה להן על ידי אחר כדלקמן דעת מי שהניחו לו בעינן אי לא בעינן תא שמע דשמואל מערב אכולא נהרדעא רב אמי ורב אסי מערבי אכולה טברייה מכריז ר' יעקב בר' אידי מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך עלי ועד כמה אמר רב ניחומי בר זכריה משמיה דאביי עד תחום שבת. כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל שמעינן מהני כולי דלא בעינן דעת מי שהניחו לו אלא כשמודיעו ביום [טוב] עצמו שהוא ערב שבת שעירב עליו מאתמול הולך וסומך עליו ומבשל לכתחלה לצורך שבת וכן כתב גם רבינו ישעיה זצ"ל דודאי שמואל ורב אמי ורב אסי לא היו מודיעין מעיו"ט כי מי יכול לקבצן כולן לפניו אלא ודאי ביום טוב [מודיעין] כשמתקבצין בבית הכנסת. ומסתבר כוותייהו ובודאי קי"ל דיכול אדם לערב בשביל חבירו אפי' בלא ידיעתו כדפשטינן לעיל מדשמואל ורב אמי ורב אסי דמערבא אכולה מתא ומדקא בעי דעת מי שהניחו לו בעינן אי לא בעינן ופשיט דלא בעינן שמע מינה דבידיעתו הוא יותר טוב דאי בלא ידיעתו הוי שלוחו בידיעתו לא כל שכן. מיהו קשיא לן דהכא משמע דאדם יכול לסמוך על חבירו אפי' בכוונה ולעיל מזה אמרינן בגמרא ושלחו מנות לאין נכון לו איכא דאמרי אמר רב חסדא למי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין דהיינו שהיה אנוס או שאבדה לו אבידה וצריך לחזור אחריה אבל היה לו להניח ולא הניח פושע הוא ולקמן אמרינן בגמרא ההוא סמיא דהוה מסדר מתני' קמיה דשמואל חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת אמר ליה דלא אניחי עירובי תבשילין אמר ליה סמוך אדידי לשנה חזייה דהוי עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אנחיתי עירובי תבשילין אמר ליה פושע אתה לכולי עלמא שרי ולך אסור ופירש רבינו שלמה זצ"ל שאין דעתי לא על הפושעים ולא על המזידים שאינן חרידין לדברי חכמים ומשמע מהכא שכל אדם חייב לערב לעצמו וכל מי שיש בידו לערב ואינו מערב נקרא פושע ואינו יכול לסמוך על אחרים כמעשה דההוא סמיא וכאיכא דאמרי דרב חסדא ונראה לי דודאי אדם יכול לסמוך על חברו אם אמר לו שיערב בשבילו דשלוחו של אדם כמותו ושמואל דמערב אכולה נהרדעא ורב אמי ורב אסי דמערבי אכולה דטבריא מנהגם היה לערב על בני עירם שהן היו גדולי עירם ולפיכך היו רגילין לסמוך עליהן ואין בזה לא דרך פושעים ולא דרך מזידים אלא איזהו הנקרא פושע שהוא מערב לעצמו וגם אינו סומך על אחרים דהוה ליה כמו שאינו מודה בעירוב ואינו סומך על דברי חכמים דומיא דההוא סמיא שהוא לא היה מערב ולא היה סומך על אחרים והיה מראה שדעתו שלא לסמוך על אחרים מאחר שהיה לו לסמוך על שמואל בפעם השנית ולא להראות עצמו עצב. אי נמי יש לומר דרב אמי ורב אסי ושמואל היו מתכוונין ומערבין אכולהו בני מתייהו שאם יש ביניהן מי שישכח לערב מודיעין אותו ביום טוב וסומך עליהן וקיימא לן דעת מי שהניחוהו לו לא בעינן ואיגלאי מילתא למפרע שעירב בשבילם וכן דר' יעקב דהוה מכריז כשהיה מערב היה מתכוין אכולה בני מאתיה והשוכח או האונס שלא עירב לא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים סומכין עליו וההוא סמיא זוכר היה ולא עירב לא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים ומשום הכי אמר ליה פושע אתה. והטוב והישר שיהא כל אחד ואחד מערב לעצמו ויהיה זריז לקיומי מצוה בנפשו: