שבלי הלקט · סימן רמ״ו, י׳

ובעל המאור ז"ל כתב איכא מאן דקשיא ליה כיון דהוה שמואל מערב אכולה נהרדעא ודעת מי שמניחו לו לא בעינן אמאי לא נפיק ההוא סמיא בעירובי דשמואל בכלל כל בני נהרדעא ויש מי שתירצו כיון דההוא סמיא הוה ידע ביה בשמואל דהוה מערב אכולה נהרדעא והיה מערב בעצמו ולא היה רוצה לצאת בעירובו של שמואל אלא בעירוב עצמו ופשע בעירובו שנה אחר שנה לפיכך אמר לו [שמואל] כבר גלית בדעתך שאינך רוצה [לצאת] בעירובי שאתה מתעצב כשאתה נזכר שלא עשית עירוב לעצמך ופשעת בדבר [זה] שנה אחר שנה גם אני אין בדעתי להוציא אלא מי שסמך בעירובי או מי שאינו בקי אי נמי ששגג או נאנס אבל אין בדעתי להוציא את הפושעים. ולדעתי זה המעשה לא היה בנהרדעא ואם היה בנהרדעא לא היה אותו סומא מנהרדעא ולא מן השרוין בתחומה אלא מחוץ לתחום היה בא על ידי עירובי תחומין ומעולם לא יצא בעירובו של שמואל והא דאמר ליה שמואל סמוך אדידי כלומר סמוך על המתוקן לי כאדם שסומך על שלחן חבירו וכשנודע לו שהיה פושע במצות עירוב אסור לו כההיא [דאמר] רב חסדא ושלחו מנות לאין נכון לו למי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין אבל היה לו להניח ולא הניחו פושע הוא. וכן הא דמכריז ר' יעקב בר אידי מי שלא הניח עירובי תבשילין יבוא ויסמוך על שלי דרך נדיבות היה שיסמכו על שלחנו כל מי שלא עירב ואגב גררה מייתינא לההיא עובדא גבי הנך עובדא דשמואל ורב אמי ורב אסי לא משום דדמי [כולה] עובדא להדדי דהא שמואל הוה מערב ולא מכריז ורב אמי ורב אסי [נמי] מערבי ולא מכרזי ור' יעקב בר אידי מכריז ולא היה מערב אלא על עצמו כי מנהג בני עירו היה שהיו מערבין כולם לעצמן והא דאמרינן עלה ועד כמה הוא חוזר על המעשים הראשונים דרב אמי ורב אסי ודשמואל ואינו חוזר על המעשה האחרון דר' יעקב [בר אידי]. ודוגמתו מן החוזר על הרחוק ולא על הקרוב במקרא במשנה ובתלמוד הרבה מאד אין להם קץ. עד כאן דבריו.