שבלי הלקט · סימן רמ״ו, ו׳

כתב בעל הדברות ז"ל מסתברא מי שלא הניח עירובי תבשילין אופה ומבשל למי שהניחו ששלוחו של אדם כמותו ואינו נראה לי דבהדיא אמרינן תא שמע מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יבשל ולא יאפה ולא יטמין לא לו ולא לאחרים. ואין לומר לא יאפה ולא יבשל משלו לאחרים אבל משל עצמו אופה ומבשל להן אחרי שיערבו הן לעצמן דהא אסקינא דהוא נאסר וקמחו נאסר ומסתמא הוא דומיא דקמחו מה קמחו נאסר בין לו בין לאחרים [אף הוא נאסר בין לו בין לאחרים] אלא שהתירו לו חכמים משום כדי חייו דאמר רב הונא מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדירה אחת וכו' ומדליקין לו את הנר ויש [אומרים] אף צולין לו דג קטן ופסק בעל המאור ז"ל דהא דרב הונא הלכה היא ועושין לו כדי חייו אע"פ שלא הקנה קמחו לאחרים. וכן פסק גם בעל הדברות ז"ל. ירושלמי. לא עירב ולא עירבו לו אחרים ר' יצחק אמר צולין לו דג קטן רב הונא אמר מחמין לו חמין שמואל אמר מדליקין לו את הנר. ומי ששכח ולא הניח עירובי תבשילין מערב יום טוב מניח עירובו ביום טוב ומתנה דאמר רבא מניח אדם עירובו תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה והכי דמי כגון דקלעי שני ימים טובים של גליות בחמישי בשבת וערב שבת ושכח לערב ברביעי שהוא ערב יום טוב הרי הוא מערב ביום טוב ראשון הוא יום חמישי ומתנה ואומר אם היום קודש ולמחר חול אין בדברי כלום ואם היום חול ולמחר קודש עירובי עירוב. ומערב כשאר הימים ואופה ומבשל למחר לשבת כל מה שהוא רוצה ואם לא עירב בחמישי אין לו תקנה לערב בששי כלל ודוקא בשני ימים טובים של גליות אבל בב' ימים טובים של ראש השנה אין לו תקנה לערב כלל דתרווייהו קדושה אחת הן.