שבלי הלקט · סימן רמ״ה, ג׳

כתב בעל הדברות ז"ל מסתברא יום ראשון קודם אכילת שחרית יכול להרבות בבישול כר' שמעון בן אלעזר אבל לאחר כן אינו יכול לבשל כלומר שיאכל ממנו כזית ומה שיותר יאכל בליל שני דאין לך הערמה גדולה מזו והיינו דתניא מי שהניח עירוב תבשילין הרי זה אופה ומבשל ומטמין ואם רצה לאכול את עירובו הרשות בידו אכלו עד שלא אפה עד שלא בישל הרי זה לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים כל שכן שאסור להערים מיום טוב לחבירו שמא חול הוא והא דתניא בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יודע שיאכל ממנה כזית צלי מבעוד יום התם משום פסידא דממונו גמר בלבו לאכול כזית ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל הכא אפי' כזית גופה הערמה הוא. וכן כתב מורי אחי שני ר' יהודה נר"ו דדוקא בבהמה מסוכנת אמרינן הכי שיכול לשוחטה אע"פ שהיא לצורך מחר ע"י שיאכל ממנה כזית צלי מבעוד יום משום הפסד ממונו אבל להערים ולשחוט ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני ויערים ויאכל ממנה כזית לאחר שחיטה לא. ונראין הדברים דאין לך הערמה גדולה מזו ואפילו בבישול מיום טוב לשבת אסור להערים אם לא עירב כל שכן ביום טוב לחבירו דשמא חד מינייהו חול הוא. איתמר האופה מיום טוב לחול רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה פי' לאחר שסעד שחרית ואינו צריך בו ביום במה שאופה כלל רב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ואי מקלעי אורחין חזי ליה השתא נמי חזי ליה ורבה אמר אינו לוקה דאמרינן הואיל ופסקי רבוותא דהלכתא כרבה.