תנן התם בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין ירושלמי הא גדול אסור אמר שמואל בשם ר' יוסי בר בון אפי' גדול מותר וליידא אי לא תנן קטן להודיעך כוחן דבית שמאי עד היכן הן מחמירין ואוקומינה לפלוגתייהו בהוצאה שלא לצורך דבית שמאי סברי לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. בעל היראים פי' כגון קטן למולו לולב לנענע בו וספר תורה לקרות בו וטעמייהו דבית הלל דסברי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הנאת הגוף אך שיהיה הנאה וצורך נשמה ופי' מתוך כלומר מתוך אותו מקרא עצמו שאתה למד היתר הנאת הגוף אתה למד היתר הנאת נשמה וטעמא דאך אשר יאכל לכל נפש פי' יהנה לכל נפש והנשמה בלא גוף נקראת נפש כדכתיב שובי למנוחייכי נפשי.
שבלי הלקט · סימן רמ״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.