שבלי הלקט · סימן רל״ז, ב׳

ובערב חג שבועות אין נופלין על פניהן אפי' בשחרית וכ"ש במנחה ואם (היום) [הוא יום] חמישי אין אומרין וידוי ולא אבינו הרחמן. וכל שלש רגלים שוים בכך בין בתפילה בין בקידוש בין בהזכרה (בין) בברכת המזון ובשלשתם חותמין מקדש ישראל והזמנים ואין חילוק ביניהם רק להזכיר שם המועד ביומו וכן שני ימים טובים של גליות דינם אחד בקדוש וברכת המזון ובתפלה ובשניהם נהגו לברך זמן בכוס של קידוש וכל הגאונים זצ"ל שוים בכך אך בשם הרב ר' אלעזר מוירונא זצ"ל מצאתי שאין אומרין זמן בליל יום טוב שני של גליות לא בפסח ולא בעצרת ולא בחג מאי טעמא כיון דביום טוב ראשון בירך שוב אינו מברך דכל הפחות מדרבנן הוא וכל שכן דהאידנא בקיאינן בקביעה דירחא כדמוכח בשמעתא תנינא דביצה וקידוש שאנו חוזרין ומקדשין משום מנהג [כדשלחו הזהרו במנהג] אבותיכם בידכם. וקידוש יום ראשון אינו מועיל ליום שני אבל זמן מועיל וכן נראה בעיני שאין מברכין זמן בליל יום טוב שני של גליות. דאנן בקיאין השתא בקביעה דיומא ויום טוב ראשון עיקר. וכן פסק רבינו שלמה זצ"ל במס' עירובין דאנן קיימא לן בקביעה דירחא ויום טוב ראשון עיקר. וכיון דקי"ל דיום ראשון עיקר. ויום שני אינו אלא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם מה לנו לברך זמן ביום טוב שני כיון שברך ביום טוב ראשון והלא ברכת זמן אינה קבועה אלא על דבר הבא מזמן לזמן ועל דבר חדש דקי"ל אקרא חדתא אמרינן זמן ואין מברכין זמן אלא פעם אחד הכא נמי כיון שבירך זמן פעם אחת למה יברך פעם שנית לא מצאנו דבר זה בכל התלמוד שיהיו מברכין זמן שתי פעמים על דבר אחד. ובפרק במה מדליקין גבי נר חנוכה אמרינן מכאן ואילך ממעט זמן ופרכינן ונמעט נס ומשני נס כל יומא איתיה ופי' רבינו שלמה זצ"ל נס כל יומא איתיה שהרי כל יום ויום הדליקו מן הפך אבל זמן משהיגענו לתחילת הזמן הגיענו הכא נמי כיון שהגיענו לתחלת הזמן הגיענו ואין צריך לברך זמן ביום שני. ובעירובין פרק מי שהוציאוהו פרש לגבי מעשר בהמה דאם יצאו שנים בעשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה פירש התם דאינו מברך על הסמיכה ועל התנופה דלא להוי ברכה לבטלה והטעם הוא משום ספקא וכל שכן הכא דיום טוב ראשון עיקר שאין לברך זמן בליל שני: