שבלי הלקט · סימן רל״ד, ג׳

וקשה לאחי ר' בנימין נר"ו דאדרבה כיון דברכת העומר מן התורה מוכחא טפי מלתא דיום טוב שני מדרבנן ושייך טפי [למימר] אם כן עשייתו חול אלא כך יש לתרץ שאני הכא דלא אפשר שהרי לא תמצא שבע שבתות שלימות אלא אם כן אנו מונין מליל שני ועל כרחינו אנו צריכין להתחיל מניין העומר למנות מליל שני של פסח כדי שימלאו חמשים יום ששה בסיון ולא שייך הכא למימר לאחר שעשינוהו קודש נעשהו חול דהכא אמרינן לאחר שעשינוהו קודש עשנוהו חול כגון קדושא ואבדלתא בליל יו"ט שני שאם היינו מבדילין מיו"ט ראשון ליו"ט שני מוכחא מילתא דיום טוב ראשון עיקר ואע"פ שמקדשין בליל שני כיון דבתרווייהו בהדי הדדי קאתי קידוש והבדלה אתו לזלזולי ביה ביום טוב שני ובזה צריך לומר לאחר שעשאוהו קודש בקידוש היום נעשהו חול בהבדלה שהן שתי ברכות שסותרות זו את זו ועל כן סילקו ההבדלה מיום טוב ראשון לשני וכן בליל שמיני ספק שביעי של חג דמיתב יתבינן בסוכה ברוכי לא מברכינן דהתם נמי שייך למימר לאחר שעשינוהו קודש בקידוש היום לקרותו שמיני חג העצרת נעשהו חול לברך לישב בסוכה ועל כן סילקו אותה הברכה שאין מברכין לישב בסוכה דתרווייהו כי הדדי נינהו ויש בהן זכר ליום וסותרות זו את זו אבל ברכת העומר היא ברכה בפני עצמה ולא שייכא בהדי ברכה אחרת ואין לומר בה לאחר שעשינוהו קודש נעשהו חול שהרי אין בה זכר יום לא ליום קודש ולא ליום חול תדע דכל היכא דלא אפשר לא חיישינן לספיקא דיומא שהרי אין עושין יום הכיפורים אלא יום אחד כיון דלא אפשר ואנו עושין יום ראשון עיקר וכיון שהוא רחוק מחג הסוכות אין לחוש שמא יבא לזלזל ביום טוב שני ומנא לן דספירת העומר מליל יום טוב שני של פסח מניין דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם וגו' ותניא בתורת כהנים וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד ממחרת השבת ממחרת יום טוב או אינו אלא ממחרת שבת בראשית ר' יוסי אומר הרי הוא אומר תספרו חמשים יום כל ספירות שאתה סופר לא יהיה אלא חמשים יום ואם אתה אומר שבת בראשית פעמים שאתה מונה נ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו ר' יהודה (בן בתירה) אומר אינו צריך הרי הוא אומר וספרתם לכם ספירה תלויה בב"ד יצאת שבת בראשית שספירתה בכל אדם. ר' יוסי אומר וכי נאמר ממחרת שבת פסח ממחרת שבת נאמרה וכל השנה כולה מליאה שבתות צא ובדוק איזה שבת מיוחד. ועוד נאמרה שבת למעלה ונאמרה שבת למטה מה להלן רגל [התחלת רגל] אף כאן רגל [התחלת רגל]. ר' שמעון בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות הא כצד מצה שאתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש ופי' הרב ר' אברהם בר' דוד זצ"ל מדכתיב ששת ימים תאכל מצות דמשמע אבל לא תאכל מצות שבעה מאי נינהו אלא ודאי מן החדש אמר רחמנא הא למדת דההיא ממחרת שבת ממחרת יו"ט היא דאי ממחרת שבת בראשית פעמים שלא יאכל מצה מן החדש אפילו שלשה ימים והשתא קא מפרש ואזיל. וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם וגו' יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור הדר אמר אי מהחל חרמש לבדו לא למדנו הכל שהייתי אומר קצירה וספירה יהיה בזמן אחד והבאה אימתי שירצה ת"ל מיום הביאכם שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת [השבת] השביעית תספרו חמשים יום אלמא מיום ההבאה תהיה ספירה וכיון שהספירה מיום ההבאה גם הקצירה תהא באותו היום כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור וגו' והוה ליה למימר ששת ימים תאכל מצות דהא מיניה ילפינן דהבאת העומר במוצאי יו"ט היא כדאיתא בריש עניינא אלא משום דבעא למיגמר מקרא כי ההבאה ביום ההוא יום קצירה וספירה אינה אלא בלילה אמטול הכי אתייה להאי קרא שאעפ"כ ששלשתן ביום אחד אינן בשעה אחד מיהו אבא דכולהו ששת ימים תאכל מצות דמיניה ילפינן דקצירה וספירה נמי מיום הבאה נינהו והשתא קא משאיל ואזיל כיון דאמרת דיום אחד נינהו יכול יהיו כולם ביום ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה ואי אתה מוצא תמימות אלא בזמן שאתה מונה מבערב יכול יהיה כולם בליל ת"ל מיום הביאכם הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום: