ירושלמי לא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל אם הוא אדם מפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק. כד דמך ר' חנינא עבדו ליה רבנן ארונא בשוקא. והכל מודים שלא יקוץ לו ארזים ודכוותיה לא יחצוב לו אבנים ואם היו חצובות פלוגתא דר' יהודה ורבנן מצאתי למפרש אחר. והא דאמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור והכא אמרינן בצנעה אין בפרהסיא לא ותירץ יש לומר דבמסכת שבת פרק חבית שנשברה מקשינן ליה לרב מסתם מתניתין ומתרץ תנאי הוא וכו' ומסתברא דהלכה כמתניתין כדאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ורב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ולא סמכינן אדרב והלכך מת בחולו של מועד עושין לו קבר דכיון דאמרינן יום טוב שני לגבי מת כחול שויה רבנן כל שכן בחולו של מועד שמותר בכל מלאכות הצריכות למת וארון עושין לו בבית שהמת שם ולא כדרך חול ואצל המת היינו בחצר דקתני במתני' כלומר בצנעה ולקמן באידך פירקין אשכחן עובדא דלא כרב מפי ר' עד כאן דבריו.
שבלי הלקט · סימן רל״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.