ואסור לאדם לגלח במועד. כדתנן באלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין ומנודה שהתירו לו חכמים ומי שנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו דווקא הני הוא דמותרין הא שאר כל אדם אסורין מאי טעמא כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין. תניא כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד כשלא היה להם פנאי אבל אם היה להם פנאי לגלח ולא גילחו אסורין והנזיר והמצורע אע"פ שהיה להם פנאי לגלח ולא גילחו מותרין כדי שלא ישהו קרבנותיהם. ואבל שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל מותר לגלח ברגל דכיון דשביעי שלו בשבת אנוס הוא דקיימא לן כאבא שאול דאמר מקצת היום ככולו. ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן ולסוף ליום שביעי וליום שלשים. דהקובר את מתו שבעת ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שלשים וזה לא יכול לגלח בשבת שהוא יום שביעי הלכך מותר לגלח ברגל. אמר שמואל קטן הנולד במועד מותר לגלחו במועד פירוש כגון שנולד מלא שיער שאין לך בית האסורים גדול מזה. נולד במועד אין נולד מעיקרא לא אמימר ואיתימא רב שישא בריה דרב אידא מתני הכי אמר שמואל קטן מותר לו לגלח במועד לא שנא נולד במועד ולא שנא נולד מעיקרא והלכתא כלישנא בתרא:
שבלי הלקט · סימן ר״ל, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.