שבלי הלקט · סימן כ״ג, ב׳

וכד מטי שליחא דצבורא לומר שים שלום אם יש שם כהן עולה לדוכן וכהן שהמיר דתו וחזר בו אם ראוי לעלות לדוכן לישא את כפיו אם לאו תמצא לפנינו בהלכה ל"ג. שאלה לפני הגאונים ז"ל כהן שלא התפלל ומצא צבור מתפללין מותר לעלות לדוכן אי לא. תשובה לא מצינו דבר שמעכב ברכה אלא נטילת ידים כדאמרינן כל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אבל תפלה לא מצינו שמעכבת הלכך יעלה ויברך. כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה אי לא גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים אלא כדאמרינן [אמר] אביי נקטינן לב' קורא כהנים לא' אינו קורא כהנים. ורב חסדא אמר אפי' לאחד קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבט אבל לקרות מקריהו וכך מנהג פשוט בישראל בין כהן אחד בין שני כהנים החזן מקרא אותן על כל דבר ודבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מברכין ובאים לברך פותחין אצבעותיהם יש בהן ממש או מסורת. לא מצינו בתלמוד כל עיקר אלא שאומרין בהו רבנן בכהנים כמה טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהם כאילו הם מתחלחלין והיא שם עוברת ואע"פ ששנינו בברכת כהנים במקדש היו אומרין את השם ככתבו ובמדינה בכינויו. וזה סימן הוא כלומר שמזכירו ככתבו נאמר כאן אלא בשביל שהוא מדינה אנו מכנין. ועוד לשום אותו סימן לפיסוקין כי בברכה ראשונה מניחין אצבע הסמוכה לגודל ומשהין אותה וכן בשניה מניחין אצבע האמצעית הסמוכה לאמה ומשהין אותה וכן בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון. בפסיקתא דהחדש הנה זה עומד אחר כתלינו אחר בתי מדרשות ובתי כנסיות. משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים. מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהן של כהנים.