כתב בעל היראים זצ"ל כל אלו המקראות נראין לי אסמכתא שכל איסור חול המועד מדרבנן הוא כדאיתא בפרק קמא דמועד קטן והא דאמרינן סוף פרק מי שהפך אבל איסור מלאכה דרבנן חולו של מועד איסור מלאכה מדאורייתא נראה לי דהכי פירושא. אבל לית ליה עיקר דאורייתא אע"ג דסמכינן ליה מקרא והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור אף אבל אסור דברי נביאים הם אבל איסור מלאכת חולו של מועד סמכינן ליה אקראי דאורייתא הלכך קרי ליה דאורייתא אעפ"כ ספק בידי אי דאורייתא אי דרבנן כי יש להפך ראיה שהבאתי לצד אחר מכל מקום הטיית לבבי כאשר כתבתי. ובפירושי רבותיי ממועד קטן מצאתי דאיסור מלאכת חולו של מועד דאורייתא מכל מקום למדנו מדתני תלמודא איסור מלאכת חולו של מועד בטירחא למדנו דלא מיסתברא אלא מלאכת טורח. ויש מביאין ראייה לאיסור חולו של מועד במלאכה שהיא מדרבנן מדברי הירושלמי דגרסינן התם א"ר אבא בר ממל אילו היה מי שימנה עמי הייתי מתיר המלאכה [בחולו של מועד] כלום אסרו המלאכה בחולו של מועד אלא שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה והאידנא אוכלין ושותין ופוחזין. והתירו חכמים לעשות מלאכה בדבר האבוד בדבר שאין טרחו מרובה. כדתנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין במעין שיצא לכתחלה בין במעין שלא יצא לכתחלה אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון ואמרינן בגמרא בית השלחין אין בית הבעל לא מאי טעמא במקום פסידא שרו רבנן כדי הרויחה לא שרו רבנן ואפי' במקום פסידא טירחא יתירא לא טרחינן כדתנן אבל לא ממי הגשמים ולא ממי קילון אמר ר' זירא נהרות המושכין מותר להשקות מהן בחולו של מועד והוא דלא פסקי:
שבלי הלקט · סימן רכ״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.