והואיל וכך גם להלות מערופיא שלו בחנם שבת ראשונה שהמועד בתוכה ואם יעכבם יותר יתן רבית משם ולהבא אפשר שהוא מותר כי גם בפרקמטיא גמורה אם ילוה ישראל מעות לנכרי שלא ברבית על הסחורה על מנת שאם לא יפרעם עד לאחר שמונה ימים שתהא הסחורה קנויה לאחר שמונה ימים לישראל המלוה אפשר שמותר שהרי אין עיקר הסחורה הזאת נעשית עד לאחר המועד ואיני בא כדי להרגיל אף על העושה בפרקמטיא גמורה כי על אותו ראוי למחות אלא מתוך שאין בידי לאסור פרקמטיא אלא מקח וממכר הנעשה במועד אומר לבי כך כמו שטוב להן לישראל שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין בדבר שלא הורגלו בהן ואין דברי האוסרין מתקבלים עליהן היטב ואין למחות בהן אע"פ שודאי אסור כך שמעתי שאין להאריך עליהן בחומרות בלא ראייה בדברים הללו ומי שלא יכול לפרוש לגמרי מלהלואות ויתקן מעשיו כאשר פרשתי אפשר שיהיה מתכוין לאכול בשר טלה ויעלה בידו בשר טלה ובעל היראים כתב למדנו מדתני תלמודא איסור מלאכת חולו של מועד בטירחא למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח הלכך הלואות ומלאכה מועטת בביתו מותרת. והא דאמר רבא סוף פרק קמא פרקמטיא כל שהוא אסורה היינו להוליך בשוק דאיכא טירחא אבל בביתו דליכא טירחא נראה שמותר ואני ראיתי בני אדם שפורשין מלהלוות ואני פירשתי כמה שנים אעפ"כ נראה לי שמותר ועל הפורש ועל המלוה קורא אני עליהם ועמך כולם צדיקים:
שבלי הלקט · סימן רכ״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.