בפסיקתא דויהי בשלח ר' אליעזר בר' שמעון שאל את ר' שמעון בר' יוסי בן לקוניא חמוי אמר ליה מה דין דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך שמא כלי קוריות היו מוליכין עם ישראל במדבר אמר ליה ענני כבוד היו מעטפין אותן ולא היו בלין אמר ליה שמלתך לא בלתה מעליך ולא היו גדילין אמר ליה חלזון הזה כל מה שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. ולא היו צריכין תכבוסת אמר ליה ענני כבוד היו מגהיצין אותה ואל תתמה אמיטטון הזה אין מגהיצין אותו אלא באור ולא היו ריחן קשה מריח הזיעה אמר ליה מתלבלבין היו בדשאי הבאר שנאמר וריח שמלותיך כריח לבנון. אם ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה בשאר צרכים ולא האכילנו את המן היה נס גדול ודי לנו.
שבלי הלקט · סימן רי״ח, פ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.