ורבינו שלמה זצ"ל כתב בהלכות הפסח שסידר שצריך לברך על הגפן על כל כוס וכוס מאי טעמא כל חד וחד מצוה באנפיה נפשיה הוא וכן כתב גם רבינו ישעיה זצ"ל שמברכין על הגפן על כל כוס וכוס וכן נראה בעיני דכיון דכל חד וחד מצוה באנפיה נפשיה הוא הילכך כל חד וחד טעון בורא פרי הגפן וכיון דכל אחד ואחד טעון בורא פרי הגפן לפניו טעון על הגפן לאחריו [ומה שאמרנו שכל אחד טעון על הגפן לאחריו] דוקא כוס ראשון של קידוש ושני כוסות האחרונים אבל כוס שני של הגדה שאחריו בוצע להמוציא ואוכל ושותה בתוך סעודתו אין מברכין אחריו על הגפן שאם כן היה צריך לחזור ולברך על היין שבתוך הסעודה. ודבר זה אינו מידי דהוה אכוס קידוש של שבתות ושאר ימים טובים שכוס קידוש פוטר את היין שבתוך הסעודה מברכה שלפניו. ומיהו [לפי] דברי רבינו שלמה זצ"ל ויתר המפרשים דסברי דאין ברכת המזון פוטרת את היין שבתוך הסעודה מברכת על הגפן דאם ברכה אחת מעין שלש פוטרת את היין שבתוך הסעודה שלש ברכות עצמן לא כל שכן א"כ כולן טעונין על הגפן חוץ מכוס שני של הגדה וכבר כתבתי טעמן וראיותיהן וסברתינו בזה בערוגת סדר הברכות הלכה קמ"ח:
שבלי הלקט · סימן רי״ח, קי״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.