אך יש לדקדק סעד לדברי האלפס ואשר כתב דכל הפחות יהא מותר למוכרו לנכרים כההוא ארבא דחיטי דנפל עילייהו יין נסך ושרייה רבא לזבוני לנכרים וכו'. עד שאתה תמיה על זה תמה על עצמך היכא דנתערב בטעמו וממשו נעביד ליה אי כרבן שמעון בן גמליאל דאמר חוץ מדמי יין נסך שבו וקיימא לן כוותיה אי נמי כר' אליעזר דאמר יוליך הנאה לים המלח וקיימא לן כוותיה אלא שאני חמץ בפסח דחמיר איסוריה דלא אשכחן איסור שאסר במשהו אלא האי הלכך ליכא לאיקולי ביה אפילו ביין נסך וע"ז דחמיר איסורייהו דאפי' יין נסך דחמיר במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם ועוד חזינן דמחמרינן טפי בחמץ בפסח משאר איסורי.
שבלי הלקט · סימן רי״ז, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.