ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דהא דריש לקיש נראה לפרשה בשיש מים עם דבש והיין והשמן דהכי נמי קרי לה עיסה עד שלא נתן בה יין ושמן ודבש מדקאמר עיסה הנילושה ביין ושמן ודבש ומסתבר מדלא קאמר מותר ללוש ביין ושמן ודבש דהוו להו מי פירות אבל בא להודיען שאין חייבים על חמוצו כרת שמע מינה דבמידי דאיכא למיחש מיירי ומשום הכי פירש רבינו שלמה זצ"ל דהוי נוקשה ואסיר תדע דמי פירות אין מחמיצין כלל דתניא דבי ר' שילא אמרי וותיקא שרי והתניא אסירי ומשני הא דשרי במשחא ומילחא [הא דאסור במיא ומילחא] ורבא אמר מי פירות אין מחמיצין ורבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק דיום ראשון בעינן לחם עוני אסור מיכן ואילך מותר דאמר ר' עקיבא שבתי היתה אצל ר' אליעזר ור' יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר והלכתא כר' עקיבה דהא ר' יהושע בן לוי דבתרא הוה כוותיה סבירא ליה דאמר להו ר' יהושע בן לוי לבניה יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מיכן ואילך לושי לי [ולא אשכחן מאן דפליג עליה] וכן השיב רב כהן צדק גאון זצ"ל שבליל ראשון אסור דבעינן לחם עוני מיכן ואילך מותר:
שבלי הלקט · סימן רי״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.