שבלי הלקט · סימן רי״ב, ה׳

כתב רבינו שלמה זצ"ל בהלכות פסח הרוצה להפריש חלה מן העיסה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומה ומפריש ממנה לכל הפחות כזית. ולא יאמר להפריש חלה דלאו ברכה היא ופי' חלה היא עוגה וחררה. ואין בו שם הפרשה כלל וחלה תרימו תרומה כתיב והכי קאמר חלה אחת מן העוגות תרימו לשם תרומה ומיהו תרומה נקראת ותרומה שמה ואין לשנות ועושה אותו כזית שהפריש דק ופושטו ומרחיבו כעין חררה מדקרי ליה קרא חלה ואחר כך משליכו לאור ושורפו באש ואפי' יש שם כהן אינו נותנו לו מפני שתרומת חוצה לארץ אסורה למי שטומאה יוצאה עליו מגופו וכיון שרואה קרי אסורה לאוכלה ואחר כך אם יש שם כהן מפריש כדי מתנה ההוגנת לו בלא ברכה שהרי נפטרה העיסה בהרמה ראשונה ואם הוא יום טוב של פסח ולש עיסה ביום טוב כיצד עושה שאם מפריש תרומה ומברך עליו אינו יכול לשורפה לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב ואם תאמר יניחנה עד לאחר יום טוב ואחר כך שורפה הרי היא באה לידי חימוץ ועובר עליו משום בל יראה ובל ימצא אלא כך יעשה מפריש עוגה קטנה ולא יקרא לה שם לא בברכה ולא בלא ברכה ויאפה אותה עם שאר העוגות שיעשה מן העיסה ואחר אפיה יצרף הכל בסל אחד העוגות והתרומה שיעשה מן העיסה ונראין כאילו הן מחוברות ביחד והסל מצרפן לחלה כדתניא ר' אליעזר אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה שנאמר כף אחת הכתוב עשה כל מה שבכף אחת ואחר כך יברך עליה להפריש תרומה ויניחנה עד חולו של מועד כמו שהיא אפויה וישרפנה בחולו של מועד ואם תאמר כשהוא עיסה יברך עליה קודם אפייה ואחר כך יאפה אותה וימתין עד אחר יום טוב וישרפנה. אם היה עושה כן אינו יכול לאפותה ביום טוב לאחר שקרא עליה שם תרומה משום דהויא לה מלאכה שלא לצורך יום טוב. ויש מפרישין אותה מן העיסה ושורה אותה במים וסבור הוא שלא תחמיץ כדברי בן בתירה דאמר תטיל לצונן ואין הלכה כמותו דאמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר. ובעל התרומה כתב בהלכות חלה לאחר אפייתן יתן העוגה והמצות בתיבה ויקיף שתגיע העוגה אל המצה וגם שיהיו כולם תוך התיבה דבעי צירוף כלי ואז נקראת לה שם חלה ויברך עליה תחילה ויניחנה העוגה שם עד החול ואז ישרפנה אבל חוץ לתיבה תוך המחבת או כלי אחר אינו יכול לקרות שם בעניין זה לפי שאחר קריאת שם חלה כיון שהוא טמאה אסור לטלטלה כיון שאינה ראויה לאכילה. והיאך יצניענה במקום המשתמר והכי איתא בירושלמי ורבינו יצחק בר' שמואל ז"ל פי' שהתלמוד מדבר מחלת הארץ דאסורה באכילה מן התורה כשהיא טמאה ולכך אי קורא לה שם חלה תחילה לא היה יכול לאפותה אחרי כן אבל בזמן הזה בחוצה לארץ מותר לקרות שם תחילה בעודה עיסה ולאפותה אחרי כן אם יש בעיר כהן קטן שלא ראה קרי מימיו כדאמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצא עליו מגופו ואמר רבינא בבכורות בפרק עד כמה גבי תרומת חוצה לארץ רבא מבטל לה ברוב ואוכלה בימי טומאתו ומסתמא הוא הדין בחלה טמאה וא"כ אין זה אפייה שלא לצורך וכן פי' בהלכות גדולות בשם רב כהן צדק זצ"ל [ריש] מתיבתא דאי ליכא כהן קטן מותרת לכהן בעל קרי על ידי ביטול [ברוב] כמו תרומת חוצה לארץ אבל אינו נראה להתיר לאפותה בלא טעם ביטול ברוב ע"י שיוכל לטבול לקריו ויהא מותר בה כמו שמצינו בתרומת חוצה לארץ פרק בנות כותים מעשה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה ופי' בהלכות גדולות דהוא הדין חלה מותרת אי טבל לקריו מטעם זה אין להתיר לאפותה שמא צריך הערב שמש ולא יוכל לאוכלה עד הלילה שהוא חול וא"כ עכשיו ביום טוב יעשה אפייה שלא לצורך עד כאן לשון רבינו יצחק זצ"ל מכל מקום צריך ליזהר שלא לאפותה לאחר קריאת שם במקום שאין שם כהן ואפי' במקום שיש שם כהן יש לחוש משום הנך אינשי דחזי ומסרכי מילתא למילתא ולא ידעו דשני בין היכא דאיכא כהן להיכא דליכא כהן: