שבלי הלקט · סימן רי״ב, ד׳

ובתשובה הכתובה בהלכה של מעלה מזו שיעורו הגאונים שיעור עיסה שצריך ליטול ממנה חלה משקל חמשה ושבעים אונק'. בשם רבינו יצחק בר' יהודה מצאתי שהיו לשין בביתו שני שיעורין כאחד או יותר וטעם שלו לפי שהיו מזורזות בה יותר ודנו לפניו מדרב יוסף דאמר קפיזא קפיזא והשיב הני מילי בתנור קטן אבל בתנור גדול לא חיישינן ועוד מצאתי בדברי הגאונים ז"ל ר' התיר ללוש ולקטף בעמילת עץ לפי שממהר להשלים את מלאכתו ואם תאמר הרי שנינו קפיזא קפיזא ועוד מפני מה מודדין כל עומר כמדומה לי הני מילי בתנורים שלהן שפיהן למעלה ומסיקין מבחוץ ורודין מבפנים ואינו משהין אותו אלא לאלתר כשלשין מקטפין ורודין בתנור להכי לשין קפיזא דלא אתי לעולם לידי חימוץ אבל בתנור דידן דרודין כל המצות ביחד אי עבדינהו קפיזא אתי לידי קולא שהראשונות יכולין להתחמץ קודם שלשין ומקטפין האחרונות להכי טוב יותר ללוש יחד ולמהר. ומה שמודדין משום חלה כדי שיטול בעין יפה וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו דמותר ללוש יותר מכשיעור בהני תנורי דידן דכשם דלא חיישינן לפחות הסל מצרפן לחלה ליתר נמי לא חיישינן דהא קיימא לן כל זמן שהן עוסקות בבצק לא תחמיץ כלל וכ"ש שכשהעיסה מרובה מתעסקות בה הרבה נשים ומזרזות אחת אל אחת. אבל מכל מקום הנראה בעיני שאין טוב להקל בדבר מאחר שנתנו חכמים שיעור כי הא דאמר רבא קבא מגלינא לפיסחא וכן פסקו רוב הגאונים זכרונם לברכה וכן מצאתי לרב כהן צדק נר"ו כל שמונת ימים של פסח חייב אדם ללוש שיעור מ"ג בצים וחומש ביצה ולא להוסיף עליו כל לילה הראשון ואין לחלוק בין לילה הראשון לימי הפסח כולן אלא לענין שמן ודבש בלבד שבלילה הראשון אסור משום לחם עוני ובשאר הימים מותר אבל בשיעור עיסה צריך שתהא שיעור עומר בין בלילה הראשון בין בשאר כל הימים.