ויש מקומות שנוהגין כשימות המת לשפוך כל המים שבביתו של מת לחוץ ומעשה היה בימי רבינו יצחק הזקן זצ"ל שמת אחד בארבעה עשר ורצו הנשים לזרוק את המים לחוץ אמר רבינו יצחק שאין להקפיד על זה ואינו צריך כי מה שנהגו לזרוק המים לחוץ משום ומוציא דבה הוא כסיל ונהגו לזרוק המים לחוץ לסימן שיבינו מעצמן וילכו ויתעסקו במת וכן מה שנהגו ליום תקופה לזרוק כל המים שעברה עליהן התקופה לחוץ ואם היתה התקופה ביום ארבעה עשר אין לזרוק המים לחוץ ויכול ללוש ולאפות באותו המים כי אין התקופה מזקת ביישוב. דרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמין ולא בחמי חמה ולא במים הגרופין ולא תגביה ידה מן התנור עד שתגמר את הפת כלומר לא תתעסק בדבר אחר ותניח את העיסה. וצריכה שני כלים אחת שמקטפת בו ואחת שמצננת בו את ידיה. מים הגרופין פירוש רבינו פאסי זצ"ל מים שנשאבו בו ביום.
שבלי הלקט · סימן רי״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.