ואמרינן בגמרא איבעיא להו לצורך המועד תנן אבל שלא לצורך המועד אפילו מיגמר נמי לא או דילמא שלא לצורך המועד תנן אבל לצורך המועד אתחולי נמי מתחילינן תא שמע ר' מאיר אומר כל מלאכה שהוא לצורך המועד גומרה בארבעה עשר ושלא לצורך המועד אסור ש"מ לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא. כתב רבינו חננאל זצ"ל וקי"ל כוותיה ואין מתחילין בארבעה עשר אפי' צלצול קטן ואפי' שבכה קטנה ואפי' הן לצורך המועד וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות. ובגליל לא היו עושין כל עיקר. הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין והלכה כבית הלל ורבינו חננאל ורבינו גרשום זצ"ל פירשו דבמקום שלא נהגו לעשות מלאכה בארבע עשר קאמר דבית שמאי היו אוסרין לעשות מלאכה בליל ארבעה עשר כמנהג היום ובית הלל מתירין עד הנץ החמה דכי נהגו איסור ביום אבל בלילה לא וקיימא לן כבית הלל מכל מקום בתחלת הלילה נראה שאין לו לעסוק במלאכה עד שיבדוק ואמרינן בריש פרקא קמא דפסחים אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא נפתח בעידניה באורתא דתליסר נגהי ארביסר דילמא מימשכא ליה שמעתא ואתי לאימנועי ממצוה כל שכן למלאכת הדיוט:
שבלי הלקט · סימן ר״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.