שבלי הלקט · סימן ר״ז, ט׳

אך בעל היראים ז"ל כתב קערות שבליעתן על ידי עירוי פליטתן על ידי עירוי וכי שקיל מיא ושדי עלייהו שפיר דמי. וכן כפות של עץ שאוכלין בהן מגעילן בכלי שני לפי שהן קטנים ונהגו להגעילן בכלי ראשון וכן מנהג פשוט אצלינו להגעילן בכלי ראשון וכן הורה אחינו השני מורי ר' יהודה ב"ר בנימין זצ"ל. ודוקא קערות של מתכת או של עץ יש להן תקנה בהגעלה אבל קערות של חרס אין להם תקנה כלל. והני מאני דצריפו בין שחורים בין ירוקים בין לבנים ואפי' חלקים דינן ככלי חרס ואין להם תקנה בהגעלה דאמר אמימר חזינא למאני דקוניא דמדייתי ובלעי ואע"ג דשיעי התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מדי דפיו לעולם דכתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר וצריך לחדשן בפסח אבל ישנים אין משתמשין בהם.