ומה שנהגו לשפוך מים צונן על הכלי נראה למורי רבינו דקיימא לן כרבנן בפרק דם חטאת דאמרי מריקה בחמין ושטיפה בצונן והתם נמי אמרינן מאי טעמא דרבנן מידי דהוה אגיעולי נכרים והוא הדין דגיעולי נכרים מדמינן לקדשים וכיון שאין להגעיל כלי עד שהוא [אינו] בן יומן שלא יהיו המים אסורין א"כ מותר להגעיל כלי איסור בכלי כשר והכל מותר. ואמנם מחמירין בכלי איסור שאינו בן יומו אז פשיטא שהכלי שרוצה להגעיל יהא אסור ושיעור אינו בן יומו זה מעת לעת.
שבלי הלקט · סימן ר״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.