שבלי הלקט · סימן ר״ז, י״ג

והאי דאמרינן בפרק כל שעה והילכתא אידי ואידי ברותחין נראה לי שיש חילוק בין סכין לסכין דהכי גרסינן בירושלמי בהילכתן רב אבא בשם ר' יהודה דהא דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון והליבון שאמרו שיהא מתיז ניצוצות פי' ר' אבא אמתניתין קאי דהאי דתנן שפה והיא טהורה דוקא בסכין קטן דלא חזי אלא למיחתך בה ולא חזיא לצלות בה ההיא היא דנטהרת על ידי שיפה אבל בסכין גדולה שצולן בה בשר לפעמים כמו שפוד אינה נטהרת אלא על ידי ליבון כמו שפוד ואסכלה והכי תניא בתוספתא דע"ז הסכינין והשפודין והאסכלות מלבנן באור והן טהורין ובודאי הנהו בסכינים [גדולים] מיירי דומיא דשפודין שפעמים שצולין בהם. ובהלכה קמייתא דחולין נמי מיירי שליבנה באור בסכין גדולה דחזי לצלות בה קאמר דאפי' לחתוך בה אסור עד שילבנה ויטהרנה כהילכתא וההיא דפרק כל שעה דבעא מיניה רבינא מרב אשי הני סכינא דפיסחא היכי עבדינן להו בסכינים גדולים מיירי דפעמים שצולין עיסה ושופדין בהם כעין שפוד. ומשום דאקשינן דמתניתין דמס' ע"ז אמתניתין דזבחים דהכא תנן מלבנין והכא תנן השפוד והאסכלה מגעילן ברותחין ופרוקי בה תרי פרוקי רב פפא פריק האי גריר והאי לא גריר ורב אשי פריק האי היתרא בלע משום הכי בעא מיני הני סכיני דפסחא דאישתמשו בהו כולא שתא בחמירא היכי מטהרינן להו בפסחא משום דהני סכינים דמו לההיא דזבחים בחדא מילתא דהיתירא בלעי ולגעולי נכרים כחדא מילתא דקריר איסורייהו וברישא אהדר ליה פרזליהו בנורא משום דקריר ודמי לגעולי נכרים כטעמא דרב פפא ולבסוף הדר ביה ואמר הלכתא אידי ואידי ברותחין כטעמא דידי משום דהתירא קא בלע כדתנן בזבחים וכל זה סכינים גדולים ששופדים ואופין בהן עיסה. אבל לעולם בסכינים קטנים שמשתמשין בהן על ידי חתיכה בלבד בשיפה הן נטהרין כדתנן במתני' ואם הגעילן נמי ברותחין כל שכן שהן טהורין דכלי קיבול נטהרין ברותחין וכל שכן הפשוטין. עד כאן דברי המכריע.