ובעל הדברות כתב איכא דמידמי לה לתפילין שאם שח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך ומסתבר דלא דמי לתפילין דהתם תרתי מצות נינהו וצריך לברך על שתיהן אבל הכא כולה חדא מילתא הוא דהא כל שעה שהוא אוכל אינו נמנע מלשוח. וכל זמן שיושב בסוכה אינו מברך אלא [ברכה] אחת וכ"ז שדעתו לשתות אינו מברך אלא אחת הכא נמי כל זמן שהוא מתעסק בבדיקה הרשות בידו לשוח והמחמיר יחמיר על עצמו וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו דכיון שהברכה על הבדיקה הוא באה מיד שהתחיל לבדוק יצא ידי חובתו ויש לו לשוח כרצונו כדין שאר ברכות:
שבלי הלקט · סימן ר״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.