כך אנו רואין שאין במשתה פורים [כדי שידחה] שבועה בשם שמים ולעשותה כמצוה שמושבע עליו מהר סיני ואינו דומה לסוכה ולולב ותפילין ומזוזה וכיוצא בהן בודאי אם נשבע שלא יקרא מגילה ושלא יקיים מצות כלל אנו רואין שאין שבועה חלה עליו כי כבר נאמר לו למשה בסיני מה שסופרין עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה וכשהזכירו חכמים הראשונים אסמכתא דקראי שמגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה דהא אמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו קימו וקיבלו היהודים קימו למעלה מה שקבלו למטה אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדר' יהודה אמר שמואל האי מילתא על מקרא מגילה משוי ליה רבנן דאמרינן התם אמר ר' יהושע בן לוי שלשה דברים עשו בית דין שלמטה והסכימו עליהם בית דין שלמעלה מקרא מגילה ושאילת שלום בשם והבאת מעשר מקרא מגילה דכתיב קיימו וקבלו היהודים וכיון שזה הנשבע מקיים מקרא מגילה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ומקיים בדברים [הללו] וימי הפורים האלה לא יעברו יעשה סעודה ומשתה בלילה ויצא ידי שבועתו ואע"ג דלאו מצוה מן המובחר אלא משום שבועה שפיר דמי דאמרינן [רב אשי] הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתאי רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו רבנן אמר ליה דילמא עסקי' בסעודת פורים אמר ליה ולא איפשר למיכלה באורתא אמר ליה [לא] סבר לה מר להא דרבא דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא אמר ליה אמר רבא הכי אמר ליה אין תנא מיניה ארבעין זמנין. מיסתייא להאי שנשבע למיהוי כרב כהנא מקמי דלישמעה להא שמעתא דרבא ואל יחללו שבועתו:
שבלי הלקט · סימן ר״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.