ובפורים מתפללין כשאר ימות השבוע ומזכירין על הנסים בהודאה בין בתפלה בין בברכת המזון ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואפילו אם נזכר קודם שסיים התפלה וברכת המזון אינו חוזר כמו שפירשתי בערוגה שלמעלה מזו הלכה קפ"ז. ואין קורין הלל בפורים שקריאת המגילה היא במקום הלל אי נמי כדרבא דבשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן. ובפורים אין נופלין על פניהן משום דכתיב ימי משתה ושמחה ואע"ג שכתב רב עמרם גאון זצ"ל מנהג שיורדין תנאין ואמוראין ואבות בית דין ומרבים בתחנונים ונופלין על פניהן מ"מ אנו לא נהגנו כן ואין מנהגינו ליפול על פנים לא בארבעה עשר ולא בחמשה עשר. ובשני ובחמישי אין אומרים וידוי ולא אבינו הרחמן. ומוציאין ספר תורה וקורין בו שלשה בני אדם בסוף פרשת ויהי בשלח ויבא עמלק עד סוף הפרשה ואע"פ שאינם אלא ט' פסוקים אין צריך להתחיל בפרשה שלמעלה שכן הוא סידרו של יום וכן הוא מפורש בירושלמי אין פוחתין בתורה פחות מעשרה פסוקין התיבון הרי ויבא עמלק שנייא הוא שהיא סידורו של יום. לאחר שקראו בתורה אומרין תהלה וקורין את המגילה כדרך שקראו בערב ואין מברכין שהחיינו שהרי כבר ברכו בערב:
שבלי הלקט · סימן ר׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.