ורבינו תם ורבינו יצחק בן אחותו ז"ל כתבו דאין להפסיק ולשתוק דחשיבה הפסקה מדאמרינן פרק מי שמתו הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שיגיע שליח צבור לקדוש או למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל ואם כרבינו שלמה זצ"ל יתחיל וישתוק ומה בכך אלא ודאי שתיקתו הויא כהפסקה. והנראה בעיני דלא חשיבה הפסקה דהא אינו שוהה כדי לגמור את כלה ובבציר מהכי לא מקרי הפסקה כדמוכח בברכות והא דקאמר אם יכול להתחיל ולגמור כו' משום דלכתחלה מצוה לענות ובמודים נמי צריך לכרוע עם הצבור שלא יראה ככופר אבל אם התחיל להתפלל פוסק ושותק ואין בכך כלום וכן מצאתי לרבינו ישעיה זצ"ל אע"ג דאמרינן שומע כעונה הני מילי בברכות אבל בקדוש ומודים ואמן יהא שמיה רבא שהן קלוסין חשובין לפני הקב"ה אינו יוצא ידי חובתו בשמיעה עד שמוציא בפיו עם הצבור שאם אתה אומר בשמיעה יצא כדקיימא לן בכל דוכתא אמאי אמרי רב הונא ור' יהושע אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדוש או למודים יתחיל ואם לאו לא יתחיל ולכשיבא שליח צבור לקדוש או למודים יפסיק וישמע ויצא בשמיעה אלא לאו שמע מינה לא יצא ידי חובתו עד שיענה בקול ואסור לו לפסוק והלכך אל יתחיל אבל לאחר שהתחיל להתפלל מפסיק ושותק ואינו עונה דכיון דשמע כמאן דעני דמי.
שבלי הלקט · סימן כ׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.