והרב ר' אברהם ב"ר שלמה זצ"ל כתב היכא אמרינן שמע ולא ענה יצא במקום שיוכל לענות כהנך דסוכה אבל העומד בתפלה שאינו יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמיא לדר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ואנו כתבנו מה שנראה לנו ואע"פ שכתבנו שהמתפלל אינו רשאי להפסיק ולענות אלא מפסיק ושותק מצאתי שכתב רבינו חננאל בשם רבינו האיי גאון זצ"ל מנהגא דרבנן כד עייל אינש לבי כנישתא ואשכח ציבורא דמצלי בלחשא מעכב עד דמסיימי וכד פתח שליחא דציבורא מתחיל ה' שפתי תפתח יאמר בהדי שליחא דצבורא מילתא מילתא בלחשא ועני קדושא בהדי ציבורא ולא מיקריא הפסקה והא דאמרינן אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדוש כגון דאתחיל קודם לכן וכן מנהג פשוט בישראל:
שבלי הלקט · סימן כ׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.