שבלי הלקט · סימן ב׳, ד׳

והרב ר' ישעי' זצ"ל כתב בפסקיו בראש כתובות. בני אדם שמתחילין במאה ברכות אלהי נשמה שנפחת בי טהורה. טועין הן. מפני שלא מצינו בשום מקום שיתחיל בברכות בלא פתיחה בברוך. וכן ראוי להתחיל אשר יצר את האדם ויש בה ברכה לפניה ולאחריה. ואחר כך אומר אלהי נשמה וחותם בה בברוך ואינו פותח בה בברוך מפני שהיא סמוכה לה. ואחר כך אומר כל הקטנות. ואחר כך אומר המעביר חבלי שינה. ופותח בה בברוך מפני שלא נתקנה עם סדר מאה ברכות. אלא כשצריך ללמוד. הלכך יש לה פתיחה. ותימה לאחי על דברי הרב זצ"ל כי אלהי נשמה היא הברכה הראשונה שהרי כשמקיץ משנתו. מיד נתחייב בה כדאמרינן בגמרא כי מתער מברך. ועוד הישן ביום שאין לו לברך אשר יצר מה נאמר בזה. לאי זו ברכה נסמוך אותה ואם יש לסמכה לברכה אחרת ראוי לסומכה לברכת המעביר חבלי שינה שגם היא ברכה על התעורה. ואל תתמה על שתי ברכות הללו כי אלהי נשמה מיוסדת על השינה עצמה שהקב"ה משמר הנשמה שבגוף והיא עולה ושואבת חיים מלפניו כדאמרינן בבראשית רבא ר' ביסני ור' אחא ור' יוחנן בשם ר' מאיר הנשמה הלזו ממלא את כל הגוף. ובשעה שהוא ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה. ובפסיקתא ואתה מחיה את כולם. לפי שהם כולן נהנין מזיו השכינה שנא' באור פני מלך חיים. והמעביר חבלי שינה הוא על התעורה עצמה כשמעביר ידיו על עיניו ועל פניו להתעורר יפה יפה כי פעמים שמקיץ אדם משנתו ועיניו כבדות כמתנמנם עד שהוא רוחץ פניו וידיו ועיניו. על כן ראוי להקדים המעביר חבלי שינה שהיא פלא התעורה עצמה ואחר כך סומך לה אלהי נשמה. והנראה בעיני כרבינו ישעי' זצ"ל וכן כתבתי בשם רב נטרונאי גאון זצ"ל בהלכה א'. כתב הרב ר' שמחה זצ"ל שכל פעם שאדם ניעור משנתו ביום צריך לברך אלהי נשמה. וכן כתב הר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו משמו: