שבלי הלקט · סימן ב׳, ג׳

ונראה לי לפרש כי עיקר הברכה היא המחזיר נשמות לפגרים מתים. ולפי שצריך אדם לברך ברכה זו כשניעור משנתו מיד תכף לתעורתו. האריכו בה כדי שיהא מתעורר יפה ויוכל לכוין לבו בברכה. ולפי הפירוש הזה נראה. שצריך להזכיר בה מלכות. עוד שמע אחי מחבר אחד ושמו ר' לוי שקבל מרבותיו שברכה זו של תעורה סמוכה לברכת השינה. המפיל חבלי שינה על העין. ועל כן אין פותחין לזו בברוך. דהויא לה כעין ברכה הסמוכה לחברתה. ויש מפרשין שאין פותחין בה בברוך לפי שהוא הודאה כמו שנפתח בה בשם ובמלכות דומה. ומצאו סיוע לדבריהם מודים דרבנן דבר חשוב עד למאד. שבשביל חשיבותו אמרו על הבא ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. הרי נתנו לו כח קדושה רבה וכח קדיש. והיה לו להיות בפתיחה שלימה אלא לפי שהוא הודאה לא נתנו לו פתיחה. ואף חתימה אין בו אע"פ שיש בו דברים ארוכים. ומצינו ברכת הודאה אחרת שאין בה פתיחה ויש בה חתימה שוה עם ברכת אלהי נשמה. וכמוהו. והיא נאמרת על הגשמים. מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו. ויש לה חתימה ברוך אל ההודאות. ואין לה פתיחה מטעם שהיא הודאה. ובהודאה יש במשמע הזכרה ומלכות וכל דבר הצריך לברכה: