שבלי הלקט · סימן קצ״ח, ב׳

הקורא את המגילה למפרע לא יצא מנלן דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשייה למפרע לא יצא אף זכירה למפרע לא יצא קראה סרוסין לא יצא פי' קורא פסוק אחד ומדלג אחד וחוזר וקורא [פסוק שלישי וחוזר וקורא] אותו שדילג וכן כולה. תנו רבנן השמיט בה סופר פסוק אחד לא יאמר אקרא את כולה ואחזור ואקרא אותו פסוק דהוי ליה למפרע אלא קורא מאותו פסוק ואילך נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חצייה לא יאמר אקרא חצייה עם הצבור ואחזור ואקרא חצייה ראשון אלא קורא מתחילתה עד סופה. קרא על פה לא יצא. השמיט בה סופר אותיות או פסוק וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשירה ואם לאו פסולה ודוקא בכולה אבל במקצתה אפילו אם אין האותיות ניכרות כשירה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא רבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק אבל קורין אותה ללעזות בלעז והוא שכתובה בלעז ותניא [קראה] גיפטית לגיפטיים ומדית למדיים עברית לעבריים עילמית לעלמיים ויונית ליוונים יצא משמע מדבריו דדוקא כל לשון בלעז שלו כשר ורבינו ישעיה זצ"ל פסק דלעז יוונית לכל כשר בין ליוונים בין לכל אדם והוא שתהא כתובה בלשון יווני שלא יהא כקורא על פה וכן כתב בעל המאור ובעל הדברות דלעז יוני לכל כשר והלעז ששמע אשורית יצא ואע"ג דלא ידע מאי קאמר מידי דהוה נשים ועמי הארץ. קראה סירוגין ומתנמנם יצא פי' סירוגין קורא מעט ופוסק ושוהא מעט קורא מעט ופוסק מעט ר' מונא אומר משום ר' יהודה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש רבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק דלית הלכתא כר' מונא אלא אפי' אם שהה כדי לגמור את כולה יצא וכן פסק רבינו חננאל ורבינו ישעיה זצ"ל ועשרת הדברות ויראים פסק כר' מונא והכי איפסק הלכתא בירושלמי. ומתנמנם היכי דמי מתנמנם אמר ר' אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר פירש רבינו שמחה זצ"ל דווקא אם היה מתנמנם הקורא משום דמאחר שהוא קורא אותה בקול מדכר כד מדכרו ליה אבל אם היה מתנמנם השומע לא יצא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אוקימנא כגון דכתבה ומנחה קמיה וקרי פסוקא פסוקא וכתיב לה.