ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב אע"ג דחש ליה רב להא דרב אסי קיימא לן כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאמרי' לקמן אמר רב אבא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ולא אמרן אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ושמעינן מינה דקורין אותה ביחיד כרב דאמר בזמנה קורין אותה ביחיד וכן פסק רבינו חננאל וכן השיב רבינו האיי גאון זצ"ל וששאלתם הא דאמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה קורין אותה בעשרה כמאן הילכתא לענין יחיד כך ראינו שהלכה כרב אע"ג דחש רב להא דרב אסי שרצה להחמיר על עצמו אבל סברא דידיה הכי הוה דהא מתניתין מסייעא ליה דתנן כותבה דורשה ומגיה אם כיון לבו יצא ואף רב אסי נמי הכי סבירא ליה לכתחילה צריך עשרה אבל אם קראה יחיד מודה רב אסי שיצא ידי חובתו ומנהג כל הישיבות כרב שיחיד קורא אותה ומברך לפניה ולאחריה ויוצא בה בזמנה בארבעה עשר ובחמשה עשר וחייב אדם לשמוע אותה בצבור בתפלת צבור ואם אינו יכול קוראה ודיו. והלא כל הנשים חייבות במקרא מגילה וכי בעשרה קורין אותה להן אלא כל אדם משמיע אותה לאנשי ביתו בכל ברכותיה ביחיד ומוציאין ידי חובתן ביום ובלילה שאף הן היו באותו הנס וחייבות במקרא מגילה אע"פ שהוא מצוות עשה שהזמן גרמא וכן מנהג בכל ישראל ועוד דהא ר' יוחנן קאי כרב דאמר ר' יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ולא אמרו אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ושמעית מינה מגילה קורין אותה ביחיד וכן הלכתא. ירושלמי לרבינו חננאל זצ"ל רב בא בשם ר' יהודה כל שאמרו חכמים ידחה ממקומו ויקרא ובלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן קורין אפי' ביחיד הלכך קורין השתא אפי' ביחיד דהא קורין המגילה בארבעה עשר ובחמשה עשר שהוא זמנה אפי' ביחיד ועוד הא ר' בא אמר חמיין רבנן קורין אפי' ביחיד וקיימא לן מעשה רב ועוד מצאתי בירושלמי ר' יהושע בן לוי עבד כן מכניש בניו ובני בייתי' וקרי לה קומיהן.
שבלי הלקט · סימן קצ״ה, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
