ודווקא במספד אסור אבל אבילות נוהגת שלא מצינו ימים שאין אבילות [נוהגת] בהן אלא שבת ורגלים וראש השנה ויום הכפורים בלבד וכן השיב רבינו גרשום זצ"ל ותשובתו כתובה בערוגה הששית הלכה ר"ד ושמה תמצאנה. ירושלמי בסוף פרק ואלו מגלחין רב תנחום ב"ר עילוי דמך בחנוכתא ר' יוסא דמך בריש ירחא דניסן עבדן לו אברייא סברין מימר מן דעתהון דרבנן בדקון ואשכחון דלא מן דעתהון דרבנן. מהכא משמע שאין להברות באבל בחנוכה והוא הדין יש לומר בפורים. דלא בטלו להו חנוכה ופורים. אבל ראש חודש ניסן ושאר ימים הכתובים במגלת תענית בטלו להו כדאיתא בפרק קמא דראש השנה ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:
שבלי הלקט · סימן קצ״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.