שבלי הלקט · סימן קצ״ב, ב׳

ואסור לספוד על מת בשמונת ימי חנוכה דתניא במגילת תענית אילן יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון ותניא התם בעשרין וחמשה בי' פי' בכסליו חנוכתא תמניא יומי דלא למיספד בהון ובמעשה הגאונים זצ"ל מצאתי בחנוכה לא הצדיקו ולא הספידו ואמרו שכבר רבינו לאונטין הכהן נ"ע הספיד על חכם ורבינו ישעיה ז"ל כתב בתשובותיו מה שכתבת אלי על ענין צדוק הדין אם מותר לאומרו בימי חנוכה אם לאו כך נראה בעיני אע"פ שרבינו שלמה זצ"ל כתב בפרדס כי רבו עשה מעשה ואמר צדוק הדין בחולו של מועד מפני שאין זה לא הספד ולא קינה ואין כאן חילול מועד אלא הודאת וקבלת דין שמים והורה לאומרו אפי' בשבת ויו"ט אינו נכון לאומרו מפני שאם לא היה בו אלא הודאה וקבלת דין שמים בלבד בודאי כי היה מותר אבל כמה דברים של עגמת נפש אומרים בו שאין קינה בעולם גדולה מהם וכולו הוא מלא דברים המעציבים לבו של אדם ועיקר הצדקת הדין אינו אלא לברוך ברוך דיין האמת כדתנן בפרק הרואה אבל כל הפסוקין והחיזונין שאנו מאריכין בצדוק הדין אינו אלא לשבר לבו של אדם ולהזכיר יום המיתה לפניו להכניע את יצרו והילכך אין ראוי לאומרו בשום יום שאסרו חכמים להספיד בו וכך השיב רבינו משולם זצ"ל בתשובותיו ואסר לאומרו בחנוכה ופורים וכ"ש בראשי חדשים וחולו של מועד וכן השיב גם רב נטרונאי גאון זצ"ל בתשובותיו וזה הוא נוסח תשובתו וששאלתם הכא דאין מספידין בראש חודש מהו שיאמרו צידוק הדין לא שאלתם אם לפני המיטה או לאחר שנקבר המת. כך שנינו נשים במועד מענות או מטפחות ר' ישמעאל אומר הסמוכות למיטה מטפחות בראשי חדשים בחנוכה ופורים מענות ומטפחות ובזה ובזה לא מקוננות ודוקא לפני המת אבל לאחר שנקבר כלל כלל לא דקתני נקבר המת לא מענות ולא מטפחות וכ"ש שאין מקוננות איזהו עינוי כולם עונות כאחת קינה אחת מדברת וכולן עונות אחריו ומשנה זו הלכה שאין חולקין עליה חכמים. הילכך צדוק הדין אם עונין כאחד מותר ואם אחד מדבר והכל עונין אחריו אסור הנה מצאנו אלה שאוסרין לאומרן.