שבלי הלקט · סימן קע״ד, ד׳

ורב עמרם זצ"ל כתב (בספרו) [בסדרו] בראש חודש העובר לפני התיבה מברך לקרוא את ההלל וקורין את ההלל בדילוג וכן כתב בעל הלכות גדולות שיחיד צריך לברך לפניו ולאחריו ורבינו תם זצ"ל כתב בספר הישר דבראש חודש מברכינן על ההלל דהא שני ימים טובים של גליות מנהג אבותינו בידינו ואפילו הכי מברכין ומקדישין עליו אבל מנהג ערבה דטילטול בעלמא הוא לא מברכינן ותדע דמברכינן אהלל בראש חודש דאמרינן התם רב איקלע לבבל כו' סבר לאפסוקינהו דסבור טועין הן ודעתן לגומרו ואם לא בירכו עליו בתחילה בזה היה לו להרגיש דמנהג אבותיהן ולא מצית למימר דרב נכנס באמצע ההלל והיה סובר שבירכו דאם כן הוה ליה למימר רב איקלע לבי כנישתא דבבל הילכך לא שנא צבור ולא שנא יחיד קורין ומברכין ורבינו חננאל זצ"ל פי' יחיד לא יתחיל לברך אבל אם טעה והתחיל בא"י אמ"ה אקב"ו לקרות גומר ומאחר שהוא מנהג מה לי יחיד ומה לי רבים ואמרינן בברכות פרק היה קורא בימים שאין קורין בהן את ההלל לא פסקינן אלא מפני הכבוד ואי בלא ברכה אמאי לא פסקינן לא אשכחן בכולא תלמודא דלא פסקינן אלא במקום ברכה כמו מגילה וקרית שמע ונראין הדברים דמברכינן דלא היא אלא כאדם העוסק בתורה דאפי' אמגילת רות ומגילת שיר השירים ומגילת קינות אמרי' במסכת סופרים דמברכינן אקב"ו על מקרא מגילה אע"ג דאינו אלא מנהגא בעלמא ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר הילכך אי בעי יחיד למיקרי הלילא קרי ליה בלא ברכה ובשוחר טוב (מזמור קיג) כתב ואין אומרים הלל אלא בשלשה למי אומרים הודו אלא לשנים והכי איתא באגדת תלים שאין קורין בפחות משלשה. משום האי טעמא שאין אומרין הודו אלא לשנים ויש תמיהין על זה דמאי שנא מפסוקי דזמרא ועוד דאמרינן אמר ר' שמעון בן יוחי משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ור' צדקיה בר' בנימין אחי שני זצ"ל שאל לר' אביגדור כהן צדק זצ"ל בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל יחיד מהו שיהא קורא את ההלל ויברך עליו והשיב כי ראוי הוא היחיד לאמרו ואין לסמוך על דברי שוחר טוב דאמרי' התם דאין קורין הלל אלא בשלשה למי אומר הודו אלא לשנים היכא דלא איפשר וגם לברך עליו ראוי והגון אפי' היחיד ואין לסמוך על מה שאומרים העולם אין מברכין על המנהג כי אינו לא במשנה ולא בגמרא ולא סבירא ליה דהלל מנהג הוא ומאי דאמרינן התם קסבר מנהג נביאים הוא הכי פירושא מנהג נביאים הוא שלא לברך וימים שגומרין בהם את ההלל ליכא מאן דפליג דודאי צריך לברך לפניו לגמור את ההלל בין צבור בין יחיד כדתנן במסכת סוכה מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו יברך ואמרינן בגמרא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. וימים שגומרים בהן את ההלל מפורש בערכין דאמר ר' שמעון בן יוחי משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמנה ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ושני ימים טובים של עצרת והתם מפרש מאי שנא חג דגומרין בו הלל ופסח אין גומרין אותו משום דחג הסוכות חלוק קרבנותיו כל יום ויום חלוק משלפניו הלכך כל יום ויום חשיב חג לעצמו אבל פסח אינו חלוק בקרבנותיו כל שבעה.