שבלי הלקט · סימן קע״ד, ב׳

רב איקלע לבבל חזנהו דקרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו פי' דסבר משום חובה עושין ומוסיפין על דברי חכמים כיון דחזא דמדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר כתב רבינו ישעיה זצ"ל יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר אע"פ שנהגו הצבור לאומרו בראש חודש היחיד אל יתחיל לומר דלא נהגו כי אם בצבור ואינו חובה שיהא חייב היחיד ואם התחיל גומר פי' גומר לאומרו בדילוג כדרך שעושין הצבור וכיון דלא הוי אלא מנהגא בעלמא אין מברכין עליו כדאמרינן התם חביט חביט ולא בריך קסבר ערבה מנהג נביאים היא. אלמא אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו על המנהג. והעולם שנהגו לברך אשר קדשנו ב"ו לקרוא את ההלל איני יודע על מה סמכו ובברכות פרק היה קורא כתב אמר רבא ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל פי' שהן חובה לכל אדם והן עשרים ואחד יום בגולה. כדאמרינן במסכת ערכין בין פרק ופרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק איני והא רב בר שבא איקלע לגבי דרבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ולא פסק ליה שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא מיכן נראה לי להוכיח שמברכין בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל לקרוא את ההלל שאם תאמר בלא ברכה היו קוראין אותו מה בכך אם יפסוק בו לא היא אלא כקורא בתורה כלום הוא אסור לפסוק וליתן שלום לכל אדם. וקשיא דידיה אדידיה. ופרק לולב וערבה כתב אייבי וחזקיה בני ברתיה דרב הוו קיימי קמי' דרב אייתו לקמי' ערבה חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים היא מיכן מוכיח שאין מברכין על המנהג ואי קשיא והא מאי דמפטירין בשבת במנחה מנהגה היא ולא חובה כדפרישית בספר הלקט ומברכין עליה כדאמרינן בפרק במה מדליקין אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה אמר רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר במנחה בנביא אינו צריך להזכיר של יום טוב שאילמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב אלמא מברכין על המנהג ובפרק בתרא דתענית אמרינן רב איקלע לבבל חזנהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם ונהגו כל העולם לברך לקרוא את ההלל ויש לומר כל דבר שהוא נוהג חובה ונהגו להוסיף עליו על אותו המנהג מברכין כגון ההפטרה שנוהגת שחרית חובה והוסיפו לנהוג גם במנחה וכגון ההלל שהוא נוהג חובה בגולה כ"א יום והוסיפו לנהוג גם בראשי חדשים מברכין על אותו המנהג אבל ערבה שאינה חובה כלל בגבולין אע"ג דנהגו יום שביעי בגבולין אין מברכין על אותו המנהג וכן נמי מקום שנהגו לקרוא מגילת אנטיוכס בחנוכה אין ראוי לברך עליה מפני שאין לה שורש חובה כלל. כל אלה דברי הרב.