שבלי הלקט · סימן קס״ה, ג׳

כתב אחי ר' בנימין נר"ו מכאן יש להשיב לאותן שמשנין מטבע חתימת הברכות ואומר המחזיר מהרה שכנתך לציון המברך עמך ישראל בשלום וכל שאר החתימות הדומות לאלו לאמרם פנים אל פנים ובחתימת הברכות צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימה ואמרי לה מעין פתיחה סמוך לחתימה. וצריך שלא לחתום בשתים. כתב רבינו שמואל בן חפני גאון זצ"ל בחבור שערי הברכות בכל הברכות כולן המברך צריך שיכוין את לבו מתחילת פתיחתן על מה הוא מברך אם על הפת או על הפירות או על היין או על השכר וכבר שאלו חכמי התלמוד ואמרו כי האוחז כוס של יין כסבור של שכר הוא ובירך עליו תחלה בורא וחתם עליו שהכל בודאי יוצא שכך שנינו על כולם אם אומר שהכל יצא אלא אם היה אוחז כוס של שכר וכסבור של יין הוא ופתח בברוך וכוונתו לברך עליו בורא פרי הגפן וסיים שהכל יצא או לא. והשיבו שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא ערבית פתח ביוצר אור כו' כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות ואמרו חכמי התלמוד כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי כי האי גוונא. לא. כגון דאכל תמרי וכסבור נהמא אבל פתח בדנהמא וסיים בדתמרי יצא מאי (אמר הזן) [טעמא] תמרי נמי מיזן זיניי ויש להפוך זה ולומר אכל נהמא וכסבור דתמרי אכיל ובריך אתמרי לא יצא ויש לנו אנחנו לומר כי אם התחיל בברוך וכוונתו לברך על קריאת הגבר וראה את הברק ונמלך להפכה על הברקים צריך לחזור ולהתחיל בברוך אתה בכונה שנייה. ויש אשר נסתפק לו הדבר הזה ושאל ואמר כי המברך על כוס של יין או שכר טרם שתותו איך נמצאהו מתחיל בשל שכר ומסיים בשל יין והלא בא"י אמ"ה שאין בזה ובזה ובורא פרי הגפן או שהכל נהיה בדברו היא התחלה והיא הסיום ואם תאמר איפשר למצא אותן בורא שהכל נהיה בדברו או שהכל בורא פרי הגפן והלא אין זה ברכה אף לזו. ותשובת השאלה הקשה הזאת היא מה שהקדמנוהו כי כל הברכות צריך אדם שיכוין את לבו מתחילת פתיחתו על מה הוא מברך כי אם התחיל בברוך וכוונתו לברך על הלחם ונמלך להפכה על התמרים צריך לחזור ולהתחיל בכוונה שניה לפיכך אם אמר ברוך וכוון ליין ולהשלימה שהכל יצא ואם אמר ברוך וכוון לשכר והשלימה ליין לא יצא שהכל הולך לאחר חתום ברכות: