שבלי הלקט · סימן קנ״ג, ג׳

וכתב אחי ר' בנימין נר"ו דהא סייעתא דמסתייע הרב מן הירושלמי ליתה ולא משמע הכי בירושלמי וכך הוא הנוסחא בירושלמי ובבראשית רבה ר' ברכיה ור' יעקב ב"ר זבדי בעי קומי ר' סימון כשם שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה אמר ליה היינו לא כל שכן אי תמן על ידי שאומר את השם עושין אותו סניף כאן שאין אומר את השם לא עושין אותו סניף אמר ליה חדא הוא ולאו כל שכן הוא להלן שהוא מזכיר את השם עושין אותו סניף כאן שאינו מזכיר את השם אין עושין אותו סניף הדא דאת אמר עושין אותו סניף בברכת המזון אבל לקרית שמע ותפלה אין עושין אותו סניף עד שיביא שתי שערות אמר ר' יוסי כמה זמנין אכלית עם חלפתא אבא ועם חביבי ולא זמינו עלי עד שהבאתי שתי שערות. ועד כמה יהא נקרא קטן אמר ר' אבינא אתפלגין ר' הונא ורב יהודה תרויהון בשם ר' שמואל חד אמר עד שהוא יודע לברך וחרינא אמר עד שהוא יודע טיב ברכה. הנה הירושלמי מוכיח בהדיא דדוקא לעשרה עושין אותו סניף לפי שהן צריכין להזכיר את השם אבל לשלשה לא והך קל וחומר שהביא הרב ראיה מיניה קל וחומר פריכה הוא דפריך ליה וקאמר חדא היא ולא כל שכן הוא כלומר דדוקא בעשרה אמר ר' יהושע שעושין אותו סניף ולא בשלשה ולא תימא דכל שכן שהוא למילף שלשה מעשרה בק"ו לפי שזה שהקילו בעשרה לעשות סניף לפי שצריכין להזכיר את השם וחביבה להם הזכרת השם. אבל בשלשה שאין כאן חיבת הזכרת השם לא הוצרכו להקל בעשיית סניף ואף כשהתירו בעשרה לעשותו סניף לא התירו אלא בברכת המזון דלית בהו אלא חדא הזכרה אבל לקרית שמע ולתפלה דאיכא הזכרות טובא אין עושין אותו סניף ועלה דידה מסיים אמר ר' יוסי כמה זמנין אכלית עם חלפתא אבא ועם חביבי ולא זמינו עלי דהיינו בשלשה ובתר הכי קאמר עד כמה יהא קרוי קטן כלומר באי זה קטן אמרו שעושין אותו סניף ומפרש ר' אבינא עד שהוא יודע לברך אי נמי עד שהוא יודע טיב ברכה אבל קטן שלא הגיע לידיעה הזאת אין עושין אותו סניף אפי' בעשרה והיינו כרב נחמן דקאמר בתלמוד דידן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ודוקא בעשרה קאמר כדפרישנא לעיל וכן נמי הך סייעתא דאסתייע מהא דאמר בגמרא דידן גבי אחד שיצא לשוק קוראין לו ומזמנין עליו לא אמרן אלא בשלשה דליכא שם אבל בעשרה דאיכא שם עד דניתי לאו סייעתא הוא דלאו משום דעשרה חמירי משלשה דאדרבה אשכחן דקילו עשרה משלשה דאילו עשרה אפי' שבעה אכלו דגן ושלשה אכלו ירק מצטרפין ואילו שלשה לא מצטרפי עד דאכלי כולהו דגן אלא היינו טעמא דבעשרה לא מזמני עד דניתי דכיון דאיכא שם לאו אורח ארעא לאדכורי שם שמים אי לא קיימי כולהו עשרה בהדי הדדי ודוגמת זה מצאתי בפסחים מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ ואמ' עלה וכן לתפלה שאין מצטרף אותו שמחוץ לאגף עם אותן שבתוך בית הכנסת עד שיהיו כולן עומדים בבית הכנסת דכיון דהזכרת השם בעשרה צריכין לעמוד כולן באגודה אחת: