איתמר שנים שאכלו רב ור' יוחנן חד אמר אם רצו לזמן מזמנין וחד אמר אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין ואסיקנא תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אין מזמנין וקיימא לן רב ר' יוחנן הלכא כר' יוחנן כן פסק רבינו חננאל זצ"ל. אמר אביי נקטנינן שנים שאכלו מצוה ליחלק תניא נמי הכי שנים שאכלו מצוה ליחלק. בד"א כששניהן סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא אמר רבא הא מלתא אמרי אנא ואתאמרה במערבא משמיה דר' זירא שלשה שאכלו כאחת ובקש אחד מהם לצאת אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד פי' רבינו שלמה זצ"ל אם גמרו השנים סעודתן ורוצין לזמן דרך ארץ היא שיהא היחיד מפסיק את סעודתו עד שיזמנו עליו עד הזן דהיינו ברכת הזימון וחוזר וגומר סעודתו אבל שנים אין עליהם להפסיק בשביל היחיד אלא ימתין עד שיגמורו. מיכן נראה שאין צריך לחזור ולברך המוציא כשבא לגמור סעודתו אותו שפסק וכן הורה לי הר"ר מאיר זצ"ל לעשות מעשה בסעודתי עמו על השולחן.
שבלי הלקט · סימן ק״נ, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.