שבלי הלקט · סימן קמ״ח, ד׳

וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו דאין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה על הגפן דברכת המזון פוטרתו מידי דהוה אדברים הבאים לתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שטעונין ברכה לפניהן ואין טעונין ברכה לאחריהן כל שכן שהוא חשוב מדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה כמו ששאלו את בן זומא שאלמלא שהוא קובע ברכה לעצמו מברכה שלפניו נמי היה ליפטר כמו שמפורש למעלה הלכה קמ"ג והיאך יתחייב בברכה של אחריו במקום פת. ועוד יין נמי איתא בכלל מזון דקי"ל חמרא סעיד ומשמח. ועוד הכתוב ריבתה אותו בברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' ואמר מר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתייה וברכת את ה' אלהיך זו ברכת הזן על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים כדכתיב ההר הטוב הזה והלבנון אשר נתן לך זו הטוב והמטיב. ולא תקשי לך הא דרב יעקב דהא דקאמר אין צריך לברך בכוס של ברכת המזון לאו משום דסבר שאין ברכת המזון פוטרת אלא פת ומיני מיכלא אלא משום דסבירא ליה דכל כמה דלא אסח דעתיה ממשתיא לא צריך לברוכי ואפי' בברכת המזון לא חשיבי ליה הפסקה. אע"פ דלא מצי משתי וברוכי בהדי הדדי מידי דהוה אהא דתניא חברין שהיו מסובין ועקרו רגליהן ללכת לבית הכנסת כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה ואע"ג דתפלה ומשתייא בהדי הדדי לא אפשר כיון דדעתייהו למיהדר לדוכתייהו לא מקרי הפסקה הכא נמי אע"ג דמשתייא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר כיון דכסא דברכתא בידיה ודעתיה עילויה למשתייה לא מקרי הפסקה ודלא כרב עמרם גאון זצ"ל שכתב בתשובתו כל זמן שלא בירך ברכת המזון חייב לברך ברכה אחרונה שהוא על הגפן.