ורבינו יצחק הגדול זצ"ל השיב להר"ר יקותיאל זצ"ל בלשון הזה כך למדנו מרבותינו יין לא דבר הוא שצריך לבשלו כמו בשר ודגים או כמו מליח שיש לחלק בין בישל כל צרכו לשלא בישל כל צרכו יין הוא דבר תלוי לשנותו מכמות שהיה כיון שנתן אור תחתיו ונתחמם עד כדי שיעקר להרתיח רתיחות אין בו משום יין נסך ולא משום גילוי ואין אומרים עליו שירות ותשבחות ואין מברכין עליו אלא שהכל ואין הדבר תלוי אם ראוי לשתותו בין חי ובין מזוג אלא כיון שהגיע לשיעור הזה שפירשנו יצא מכלל יין ונקרא יין מבושל וכן השיב רב פלטוי גאון זצ"ל ורבינו ישעיה זצ"ל כתב אינו נראה לי לפרש דיין מבושל בטל מתורת יין דאדרבא כשבישלו עלוייה עלייה ואשבחה כדתנן בפ"ק דתרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו. אלמא יותר הוא חשיב המבושל ממה שאינו מבושל ואי קשיא ממאי דתנן תורמין זיתי שמן על זיתי כבש אבל לא זיתי כבש על זיתי שמן ויין שאין מבושל על המבושל כבר היקשו קושיא זו בירושלמי דגרסינן התם כולה מתני' ר' יהודה היא דאמר לעולם תורם מן היפה ולא כרבנן דאמרי מן המתקיים הלכך תורמין זיתי שמן שהן יפין ואינן מתקיימין על זיתי כבש שהן מתקיימין ואינן יפין מפני שאין דרכן לעשותן שמן מה הן כבשין כובשין אותה לאכילה וכן יין שאינו מבושל שהוא יפה ואינו מתקיים תורמין אותו על המבושל שאינן יפה ומתקיים וקשיא דר' יהודה אדר' יהודה הכא אמר המבושל רע ותמן תני ר' יהודה מתיר לבשל יין של תרומה מפני שהוא משביחו אלמא מבושל יפה ופריק ר' אליעזר שאינו מבושל יפה הוא דהא שתי ליה כולי עלמא אבל מבושל לא שתי ליה כולי עלמא. והתם דמתיר ר' יהודה לבשלו בכהן עסקינן ומשביחו היא פי' בודאי ישראל שיש לו מבושל ושאינו מבושל יתרום משאינו מבושל שהוא טוב וראוי לשתיה לכל העולם שהמבושל מעטין הן בעולם ששותין אותו הלכך לא יתרום אלא דבר הראוי לשתייה אבל אחר שנתן התרומה לכהן אם רוצה הכהן לבשלו ולשתותו מותר. שכיון שהוא אוהב לשתות את המבושל אדרבה יותר ויותר היא משביחו כשמבשלו שמה שאמרנו שהמבושל אינו יפה זה לסתם בני אדם שאין שותין אותו אבל מי שאוהב לשתותו יותר הוא משתבח בבישולו הנה הוכחנו עוד מכאן שהיין מבושל יותר הוא משובח ממה שאינו מבושל הלכך מברכין עליו בורא פרי הגפן ודברי הגאון נראין לי דחויין ומפני שנראה בפרק אין מעמידין דגרסי' התם דיין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך דימה ואמר שגם אין מברכין עליו בורא פרי הגפן ולא היא דהא דאין בו משום יין נסך לאו משום דלא איקרי יין אלא משום שאין דרכן של נכרים לנסכו ולא דמי לחומץ דחומץ ודאי יצא מתורת יין ואין תורמין חומץ על יין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן בתרומות פרק ג' התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינו תרומה אבל לגבי יין מבושל אפילו למאן דאמר אין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל זהו לכתחלה משום דבעינן מצוה מן המובחר אבל אם תרם תרומתו תרומה דומה דזיתי שמן וזיתי כבש וכדתנן בסיפא דההיא מתניתא תורם מן היפה על הרע אבל לא מן הרע על היפה ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה הלכך כיון ששנינו בתרומות שהוא משביחו
שבלי הלקט · סימן קמ״ה, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
