והא דאמרינן יין קובע ברכה לעצמו ומברכין עליו בתוך הסעודה וכן נמי שאר המשקין שמברכין עליהם בתוך הסעודה דוקא אם שותה מהן דרך שתייה בין מזוגין בין אין מזוגין אבל אם שורה בהן פתו שאינו כדרך שתייה הפת פוטרתן וכן מצאתי בדברי רבינו שלמה זצ"ל כל יינו של אדם וכל משקהו יכול לאכול על ידי שריית הפת שקורין שופש בלע"ז ואינו חייב לברך בורא פרי הגפן ולא שהכל אם הן מים. דכיון דשורה בהן פתו הוי ליה פת עיקר ומשקה טפל. ולעולם לא מחייב לברך בורא פרי הגפן ושהכל עד שישתה המשקה בעיניה דרך שתיה וכן נמי כשנותנין היין בקערה עם המלח שקורין סלסא בלע"ז כדי לטבל בו הבשר אינו צריך לברך דהוי ליה בשר עיקר. והבשר כבר ניפטר בברכת המוציא ואפי' אוכל בשר בלא פת ע"י טיבול מברך על הבשר שהוא עיקר ופוטר טיבולו מברכה שהוא טפל:
שבלי הלקט · סימן קמ״ג, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.